1631. בכך הסתיימו למעשה פניותיו של רו"ח ראט להנהלת החברה, ובעיקר לפלד, בנוגע להסכם ההלוואה מושא אישום זה. ביום 31.7.2002 הגיש רו"ח ראט מכתב התפטרות מדירקטוריון פויכטונגר תעשיות. במכתב זה רו"ח ראט האריך ופרט את הנסיבות ואת הסיבות שהובילו להתפטרותו. בין היתר, ציין את הסכם ההלוואה ואת אי ההיענות לה זכו "נדנודיו" הרבים (ת/1088).
טענות הצדדים
1632. כאמור, אינני מוצא לנכון להתייחס לטענות הצדדים הנוגעות למעמדו של יגרמן בקבוצה ולקשריו עם בעלי השליטה במסגרת המערכת הכספית הפרטית, מאחר שאלה כבר הוכרעו על-ידִי לעיל במסגרת המבוא להכרעת הדין.
1633. המאשימה טענה, כי עצם העובדה שהחוזה נכרת מבלי שהתקבלו האישורים הנדרשים, מספיקה כדי להרשיע את הנאשמים, שהיו מודעים לעסקה בזמן-אמת, ולמצער בסוף מאי 2002, כאשר ראט הסב את תשומת ליבם אליה, בעבירות המיוחסות להם באישום זה.
--- סוף עמוד 391 ---
1634. פלד טען כי לא היה מודע לכינונו של ההסכם ואף לא לחתימתו, על-אף שגבעוני ציין במכתבו (ת/314לא(8)) כי הודיע ליו"ר הדירקטוריון (פלד) אודות החוזה. פלד טען כי הוא שמע לראשונה על הסכם הלוואה רק בתחילת יוני 2002.
1635. יגרמן נשען בעיקר על טענת הסתמכות על חוות-דעתו של משרד עו"ד מ. זליגמן ושות', אשר פרטיה הוזכרו לעיל.
1636. גבעוני גם הוא טען טענת הסתמכות. לטענתו ההסכם הוּכן על-ידי עו"ד רום ארז ואבי וינטר, שאף העיד כי הליך האישור היה תקין וחוקי. בנוסף, הייתה לו את חוות-הדעת של עו"ד הייק. גבעוני הוסיף וטען כי היקף ההלוואה היה סביר בנסיבות העניין.
1637. הבי, כדרכו, טען כי הוא לא לקח חלק פעיל בנעשה וכי אין לייחס לו מודעות פלילית עקב בורותו בכל הנוגע לניהול החברות. ובמילותיו: "הבי הוצג כמי שהשומר לא הכירו ולא הכניסו או כמי שנכח באירוע כלשהו ועסק בהבאת שתיה וכיבוד" (עמוד 21 לסיכומי הבי).
דיון והכרעה
עסקאות בעלי עניין לפי חוק החברות
חוק החברות מפרט אודות עסקאות חריגות שמצריכות אישורים מיוחדים. אביא כעת את הסעיפים הרלוונטיים לענייננו:
"270. עסקאות של חברה המפורטות להלן, טעונות אישורים כקבוע בפרק זה, ובלבד שהעסקה אינה פוגעת בטובת החברה:
(1) עסקה של חברה עם נושא משרה בה וכן עסקה של חברה עם אדם אחר שלנושא משרה בחברה יש בה עניין אישי
(4) עסקה חריגה של חברה ציבורית עם בעל השליטה בה או עסקה חריגה של חברה ציבורית עם אדם אחר שלבעל השליטה יש בה ענין אישי"
1638. כאמור, כבר קבעתי כי לנאשמים היה עניין אישי בעסקאות שביצעו החברות הציבוריות עם קדי או עם יגרמן, לאור המערכת הכספית הפרטית ביניהם (ראו בפרק הדן במערכת הכספית הפרטית לעיל). ענייננו כעת הוא בבחינת קל וחומר, שכן אין מדובר בעסקאות שבוצעו עם חברה בשליטתו של יגרמן, אלא בעסקה שנעשתה עם יגרמן באופן אישי.