--- סוף עמוד 395 ---
המאשימה טענה כי פעם אחת הייתה לנאשמים חובת דיווח במועד החתימה על ההסכם. פעם שנייה היה עליהם לשקול דיווח לאחר שרו"ח ראט הניף דגלים אדומים בסוגיה. אין בידי לקבל את התיזה שמעלה המאשימה לעניין זה. עבירת הדיווח שנעברה היא אחת, העובדה שהייתה לנאשמים הזדמנויות שונות לדווח על אותה עסקה החריגה אינה יוצרת עבירות נוספות. אולם, יכול להיות מקום לטענה מעֵין זו, כי היו לנאשמים תמרורי אזהרה רבים במהלך הדרך, לעניין הטיעונים לעונש.
גבעוני, הבי, פלד ויגרמן, היו מודעים לעניינם האישי של גבעוני והבי ומשלא דיווחו, עברו את העבירה המיוחסת להם (להרחבה בניתוח העבירה, ראו דיון במסגרת אישום 1).
1656. יחד עם זאת, למעלה מן הצורך, אני רואה לנכון לומר כמה מילים על הפעולות מושא אישום זה, אשר כפי שציינתי, מהוות בעיני מקרה מייצג לפרשה כולה.
1657. ראשית, העובדות הרלוונטיות לאישום זה מראות עד כמה יגרמן שלט בנעשה בקבוצת החברות ביד רמה וכיצד הוא קיבל את כל אשר חפץ בו. יכולתו של יגרמן לסחוף אחריו את שאר הנאשמים באמונה עיוורת חוזרת על עצמה פעם אַחַר פעם לאורך הפּרשׁה כולה. אין ספק כי מערכת יחסים זו בין יגרמן לבין הנאשמים היא המקור לרוב רובן של הרעות החולות שהתגלו בהנהלת החברות במסגרת כתב האישום בענייננו.
1658. שנית, ניכר מאישום זה, עד כמה בעלי השליטה, כולם, התעלמו בצורה גסה מהוראות החוק ואף פעלו במרץ "להכשיר שרצים". כפי שכבר אמרתי, מספיק מבט חטוף בחוות‑הדעת של עו"ד הייק על-מנת להבין כי מדובר במסמך חסר, שלא ניתן להתבסס עליו בתום-לב. עובדה זו לא הטרידה את הנאשמים. הם קיבלו את חותמת הגומי שביקשו, ובכך באו על סיפוקם, ונופפו בה בכל עת שעלתה תהייה כזו או אחרת לגבי הסכם ההלוואה.
1659. התנערות הנאשמים מאחריות לאורך כל הדרך בטענות מעין "הוא אמר שזה בסדר", על‑אף שהבעייתיות בנסיבות זעקה לשמיים (בלשון המעטה), היא שהביאה אותם למקומם על ספסל הנאשמים.
1660. שלישית, אישום זה מייצג את העובדה שבעלי השליטה ויגרמן היו בעלי שררה בלעדיים והתעלמו משאר נושאי המשרה בחברה ומהדירקטוריון שלה. פניותיו הבלתי-פוסקות של רו"ח ראט - שהיו מוצדקות לחלוטין - פקחו את עיניהם של הנאשמים בעל כורחם, וחייבו אותם להתמודד עם המציאות, קשה ככל שתהא. הנאשמים מצידם גררו רגליים והגיבו לפניות הנמרצות באדישות משוועת. רו"ח ראט נתן בידי הנאשמים - בייחוד בידי פלד - חבל הצלה. מבלי לקבוע מסמרות בדבר אומַר, שמידה שהיו אוחזים בחוזקה באותו חבל, יכול להיות שהרשעתם באישום זה לא הייתה כה ברורה.