"...הסניגור סבור, כי בית המשפט המחוזי נתפס לטעות בענין זה, וטענתו היא שיש להבחין: בין עדות כבושה של 'עד', הלוקה מלכתחילה בחשד-של-ממש לאמיתותה ומחייבת הסבר אמין לכבישתה ולהחלטה לחשפה בשלב המאוחר שבו נמסרה; לבין עדות כבושה של 'נאשם'. לשיטת הסניגור, ההבדל נעוץ בכך, שהדין מעניק לחשוד זכות שתיקה מוחלטת בשלב חקירתו; ואילו אופיו האדברסרי של סדר הדין - המקנה לדיון אופי של 'מאבק' בין התביעה לנאשם - מעניק לנאשם זכות לבחור בקו ההגנה הנראה לו כיעיל ביותר לקידום עניינו. במצב דברים זה, אין להסיק כל מסקנה לחובתו של נאשם שבחר בשתיקה בהיותו חשוד...
עמדה זו של הסניגור אינה מקובלת עלי. אכן, עומדת לו לחשוד זכות שתיקה מוחלטת בשלב החקירה וזכות בחירת קו ההגנה במהלך הדיון במשפטו; ואין הדעת סובלת שעשיית שימוש בזכות השתיקה או בזכות בחירתו של קו ההגנה, יהיו לו - כשלעצמם - לרועץ.
--- סוף עמוד 407 ---
ברם, לעשיית שימוש בזכות השתיקה על ידי חשוד ישנו 'מחיר' טבעי מן ההיבט הראייתי. חשוד הבוחר בשתיקה גורם לכך, שהראיות העומדות לחובתו נותרות ללא 'משקל שכנגד'; ובכך מתחזק, מטבע הדברים, כוחן הלכאורי של אותן ראיות והדבר יכביד עליו כאשר יעלה את גירסתו בעדותו במהלך הדיון. הוא הדין בכבישת גירסה מצידו של נאשם עד לאחר סיום פרשת התביעה, מטעמים הנעוצים בבחירת קו הגנה: כאשר גירסה זו מכוונת להשמטת הבסיס מתחת לקיומה של עובדה חיונית שהתביעה הביאה ראיות להוכחתה, מקימה השהיית החשיפה, מטבע הדברים, בסיס לחשש, שמא כבישת הגירסה עד לאותו שלב נועדה ל"התאמתה" - אם לא למעלה מזה - לראיות שהובאו מטעם התביעה, ול"הכשלה" מלכתחילה של האפשרות לבדוק את אמיתותה על ידי הצגתה בפני עדי התביעה.
...אשר על כן, גם נאשם הכובש את גרסתו חייב ליתן הסבר סביר ואמין בדבר הטעם לכבישתה של הגירסה; ובמקום שלא ניתן טעם כזה, נושאת הגירסה המאוחרת תווית של חשד, שמא היא כוזבת. תווית כזו טעונה הסרה; וכל עוד לא הוסרה הריהי מעיבה על אמינותה של הגירסה."
1697. כמו בעניינו של הרשטיק, כך גם יגרמן בחר שלא לשתוק בחקירתו. הוא נתן תשובות לשאלות אותן נשאל, אלא שבבית המשפט התגלתה שכבה עובדתית נוספת, שהיא המסד עליו מבוססת כל הגנתו באישום זה. במצב דברים זה, על יגרמן הנטל להצדיק את העובדה ש"גרסת בנק דיסקונט" לא נמסרה בחקירתו, ואף גרוע מכך, שהעובדות שנמסרו בחקירתו ביחבא"ל הינן חלקיות ומטעות במכוון - אם נלך לשיטתו, ושקריות ממש - אם נלך לשיטתה של המאשימה.