1698. בנטל הזה, יגרמן לא עמד. לאחר ששמעתי את עדותו וקראתי את סיכומיו, לא מצאתי כל הסבר - לא כל שכן הצדקה - מדוע, לגרסתו של יגרמן, לא סיפר בחקירתו ביחבא"ל שקיבל את השיקים מבנק דיסקונט בתמורה לכיסוי ההלוואה. אזכיר כי בהודעתו יגרמן מסר כי השיקים הועברו לו מידי הבי שניסה, ולא הצליח, להשיג מימון עבורן.
1699. אם נלך לגרסתו של יגרמן אזי, עד עצם היום הזה, רב הנסתר על הגלוי. כך למשל, יגרמן לא פרט:
א. מאילו מקורות כיסה את הלוואת פויכטונגר תעשיות בבנק דיסקונט;
ב. מתי הועברו הסכומים הנ"ל;
ג. כמה כסף בדיוק העביר לחשבון ההלוואה;
ד. בהנחה שהזרים כ-3.5 מיליון ש"ח לחשבון החברה - איך קיבל לידיו את שלושת השיקים שסכומם הכולל 6 מיליון ש"ח;
--- סוף עמוד 408 ---
ה. כיצד זה מתיישב עם הצגתו של יגרמן לגבעוני שהיה זו הוא (גבעוני) שכיסה חלק ניכר מההלוואה לבנק דיסקונט;
ו. מדוע לא עודכנו ספרי החברה בהוצאת שיקים כה מהותיים מחשבונה לפקודת גבעוני או לפקודת בנק דיסקונט.
1700. אינני מקבל גם את הסתירה בגרסתו של יגרמן בנוגע למילים "אהרל'ה גבעוני" המופיעות על גב השיקים. עדיפה בעיני הודעתו של יגרמן בחקירתו במשטרה, בה אישר באופן ברור כי הוא זה שכתב על גב השיקים את שמו של גבעוני. בהקשר זה אזכיר, כי גבעוני הכחיש כל רישום על גב השיקים, וזאת לאחר שהודה בכך שחתם על אינספור שיקים לבקשת יגרמן - ובכלל זה גם בחתימות "בלנקו".
1701. המאשימה גם הפנתה לשיקים אחרים שנמשכו לפקודת גבעוני, עליהם רשם גבעוני את שמו וחתם על גבם, בטענה כי מבט באלו מספיק כדי להבחין בין כתבי היד והחתימות. ערכתי השוואה בין השיקים הנ"ל (ת/119) לבין השיקים מושא אישום זה והתרשמתי כי אכן אין מדובר באותו כתב יד. אולם, חשוב להבהיר כי בית המשפט אינו מומחה זיהוי כתב יד, ולולא היה יגרמן מבהיר בחקירתו באופן חד משמעי כי הוא זה שרשם את שמו של גבעוני על גב השיקים, לא הייתי קובע זאת בהתבסס על התרשמותי מההבדלים בין השיקים השונים.
1702. אין מחלוקת על כך שביום 12.6.2002 נחתמו הסכמי ההלוואה של הבי וגבעוני בבנק דיסקונט. נ/44 ו-נ/62 הם העתקים של הסכם על סך 500,000 ש"ח ושני הסכמי הלוואה על סך 2 מיליון ש"ח כל אחד, והוראה להעביר סכום של 4.5 מיליון ש"ח לחשבון פויכטונגר תעשיות מאותו יום. אין גם מחלוקת על העובדה שהשיקים נמשכו למועדים שבהם היו אמורים גבעוני והבי להשיב את סכומי ההלוואה השונים לבנק.