1753. בסיכומיו ניסה יגרמן לחזור בו בחצי פה מהסכמה זו, תוך רמיזה כי בחלקים שהושחרו על ידי הצדדים בטרם הוגשו המסמכים הוסתרו דברים שהיה בהם לסייע לו. אינני מקבל את הטיעון המרומז הזה - יגרמן היה מיוצג בעת שהסכימו הצדדים להגיש את המסמכים תוך הסכמה לתוכנם, ובכל מקרה, התרשמותי מיגרמן היא כי היה נאשם יוצא דופן ברמת המעורבות שלו באסטרטגיית ההגנה שלו ובהבנה שלו את ההליך המשפטי. אם הסכים יגרמן להגיש את המסמכים על מנת להימנע מעדותו של גולדשטיין, הדבר בוצע תוך הבנה מלאה של ההשלכות ומתוך שיקול דעת והבנה כי עדותו של גולדשטיין תסב ליגרמן יותר נזק מאשר תועלת בעניין אישום זה.
--- סוף עמוד 419 ---
1754. בסיכומיו, כמו גם בעדותו, עמד יגרמן על כך שהשיק נמסר לגולדשטיין בקשר למימון שהעמיד לטובת יסקל, שבה היה למשב עניין מיוחד. לעומת זאת, בת/1187 הובהר כי מתוך הסכום הרשום בשיק, רק 6 מיליון הם בגין הלוואה שהלווה גולדשטיין למשב, היתר היה במישור האישי מול יגרמן.
1755. אולם כאמור, בחקירתו ביחבא"ל העמיד יגרמן גירסה שונה לחלוטין מהגרסה שהעמיד בבית המשפט. כך, הוא הסביר בהודעתו כי השיק נמסר לגולדשטיין בניסיון להעמיד עסקת מימון של 14.5 מיליון ש"ח בין גולדשטיין, משב ויגרמן באופן אישי. בדיון באישום 7 כבר עמדתי על המשמעות של העלאת גירסה כבושה, והדבר נכון ביתר שאת במקרה זה, בו יגרמן ויתר על חקירתו הנגדית של גולדשטיין - שהוא היחיד שלכאורה יכול היה לתמוך בגרסתו.
1756. על כן, אני קובע שהשיק נמסר לגולדשטיין, גם בגין כספים שהוא העביר ליגרמן באופן אישי.
1757. כאמור, העבירות המיוחסות ליגרמן באישום זה הן זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות וגניבה.
1758. כאמור לעיל, באישום זה הואשם יגרמן בעבירה של גניבה בידי מנהל (ס' 392 לחוק העונשין); גניבה בידי מורשה (ס' 393 לחוק העונשין); וזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות (ס' 418 לחוק העונשין).
1759. בדיון באישום 7 התייחסתי ליסודות עבירת הזיוף. בנסיבות אלה, החלופה המנויה בסעיף 414 לחוק העונשין הרלוונטית לענייננו:
"(3) חתימת מסמך בשם פלוני ללא סמכות כדין, או בשם מדומה, באופן העשוי להיחזות כאילו נחתם המסמך בידי פלוני; "
1760. כאמור לעיל, במקרה זה "המסמך" הוא השיק ת/377, פלונים הם גבעוני והבי, והדבר נעשה ללא רשותם או אישורם, על ידי מי שלא היה מורשה חתימה בחברה ולא היה זכאי לקבל לידיו את אותו שיק, כך שיחזה כאילו נחתם על ידיהם.
על כן, אני מרשיע את יגרמן בעבירת הזיוף שיוחסה לו באישום זה.
1761. אשר לעבירות הגניבה - חרף העובדה שדחיתי את גרסתו של יגרמן (גרסה מתפתחת, לא עקבית, הסותרת את הראיות שהוצגו, סותרת את עצמה!) שקלתי את עתירת המאשימה
--- סוף עמוד 420 ---
להרשיעו בעבירת גניבה, וחרף התקיימותם של חלק מיסודות העבירה (זיוף חתימתם של גבעוני והבי, הרצון לזכות בחבילת אשראי נדיבה, מתוך אינטרס אישי), הרי בסופו של דבר ראיתי לקבוע שאומנם התקבל אשראי על סמך השיק הנ"ל שהועבר ונמסר, אך הוא לא הוצג לפרעון וגולדשטיין אישר כי הוא המשיך להעניק אשראי ליגרמן גם לאחר מכן (בטענה מוזרה של אישיותו הכריזמטית והכובשת של יגרמן), כך שהספק שנותר מצדיק זיכוי מעבירות הגניבה, אך מחייבת בחינה של העבירה הפחותה של קבלת דבר במרמה.
1762. נבחן אם כן את יסודות עבירה זו. סעיף 415 לחוק העונשין קובע:
"המקבל דבר במרמה, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים".
1763. עבירה זו היא עבירה תוצאתית. היינו "דבר" כלשהו צריך להתקבל כתוצאה מהצגה כוזבת של מבצע העבירה.