1793. בענייננו, המועד האחרון להגשת הדוחות היה 31.5.2002. הרשות פשטה על משרדי החברות ביום 22.7.2002, קרי, מעט פחות מחודשיים לאחר המועד. מיום פתיחת החקירה הגלויה לא היה עוד בידי החברה להגיש את דוחותיה. בנסיבות אלו, האיחור בהגשת הדוחות שניתן ליחס לנאשמים הוא מיום 31.5.2002 ועד ליום 22.7.2002, דהיינו חודש ושלושה שבועות.
1794. כך, החזקה אינה מתקיימת. אולם אין בכך כדי לומר שהיא אינה רלוונטית. עולה מחזקה זו, כי בעבירה בה עסקינן אורך זמן מסוים (חודשיים) בו מתעכב פרסום הדוחות, מצביע באופן ישיר על כוונתם של האחראים לכך. לטעמי, ניתן ללמוד מחזקה זו, כי משך העיכוב בפרסום הדוחות יכול לשמש כאינדיקציה לעניין היסוד הנפשי, גם כאשר הוא קצר מחודשיים. לכן, לטעמי, גם כאשר החזקה לא מתקיימת מבחינה פורמאלית, עדיין יש לבדוק בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, האם מהו משך העיכוב והאם יש בו כדי ללמד על כוונה להטעות משקיע סביר. במילים אחרות - אין דינו של עיכוב של שבעה שבועות בהגשת הדוחות התקופתיים, כעיכוב של ימים בודדים.
--- סוף עמוד 429 ---
1795. חשוב לזכור, כי בחינה זו נעשית במישור היסוד הנפשי. כלומר, לאחר שהוכח כי פלוני לא קִיים את חובת פרסום הדוחות במועד, יש לבחון את נסיבות העיכוב. במקרה הצורך ניתן להיעזר בחזקה שבחוק כדי ללמוד אם פלוני פעל (או חדל) במטרה להטעות משקיע סביר.
1796. יש לציין כי בענייננו, מצד אחד, העיכוב לא הגיע לסיום בפרסום הדוחות ביוזמת החברות. חקירת הרשות היא שעצרה את יכולתם של הנאשמים והחברה לקדם פרסום כאמור, ולכן את ספירת משך העיכוב. היינו, אין כל אינדיקציה לכך שהדוחות היו מתפרסמים בשבוע האחרון של חודש יולי 2002 אילולא נפתחה החקירה הגלויה. בהחלט יתכן שהנאשמים היו חוצים את רף החודשיים ומקימים עליהם את החזקה שבחוק. מצד שני, לא ניתן להניח כהנחת מוצא שהדוחות לא היו מתפרסמים באותו שבוע, שכן חקירת הרשות הגלויה הקימה מניעה אובייקטיבית לפרסום הדוחות שלא ניתן להתעלם ממנה.
1797. כך בשורה התחתונה, עסקינן באיחור מהותי ודרמטי בהגשת הדוחות הרבעוניים. אמנם האיחור לא היה ארוך דיו על-מנת להקים את החזקה הקבועה בחוק, אולם אורך העיכוב והעובדה שגם לאחר תקופת העיכוב הנאשמים לא פרסמו את דוחות החברה - כן מהווים אינדיקציה חזקה ו"שואבים השראה" מהחזקה.
אחריות הדירקטוריון להגשת הדוחות הכספיים בחברה ציבורית
1798. באישום 10 הואשמו גם דירקטורים נוספים באפקון אלקטרו מכניקה - רחל טולדנו, רמי לוי ויגאל גלאי (נאשמים 7-9) - בעבירה לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך. כפי שתואר לעיל, עם נאשמים אלו הושג הסדר-טיעון לפיו הם יואשמו בעבירה לפי סעיף 53(ג)(8) לחוק ניירות ערך. עבירה לפי סעיף זה, להבדיל מהעבירה שיוחסה להם בכתב האישום המקורי, אינה דורשת 'כוונה להטעות משקיע סביר' והיא עבירת קנס.