1799. במסגרת גזר-הדין, קבע השופט כספי קביעות נורמטיביות לגבי תפקידם של חברי דירקטוריון במצבים מעין אלה:
"השאלה אותה יש לבחון, עתה, היא מידת הסטייה של כל אחד מהם, על בסיס פעילותו במהלך תפקידו, ממה שהיה מחוייב בו, כדירקטור סביר בנסיבות הנתונות.
ב"כ התביעה הבהירה בסיכומיה, באורח מפורט, את מה שהיה
--- סוף עמוד 430 ---
מצופה מן השלושה. הדברים מבוססים, ניתן לראות, על מה שהבאתי מתוך דברי כב' הנשיא ברק, לעיל. הדברים האלה מקובלים גם עלי. אביא אותם להלן:
בישיבת הדירקטוריון של 23.5.02, היה על כל אחד מהם לרדת לעומק הסוגייה, כפי שזו הוצגה בישיבה. היה עליהם ליטול חלק פעיל בדיון, כולל הפניית שאלות אל רואה החשבון וכן לבעלי תפקיד אחרים, שנכחו, בכל הנוגע למצב הדברים, הרקע להיווצרותו, חשיבותו לחברה וכל עניין מתבקש אחר מאלה, כולל בעניין עיתוי הדיווח והעמידה בו. בפועל, איש מהם לא נטל חלק פעיל , לא היקשה על מי מבין המשתתפים ולא שאל דבר.
בסיום הישיבה מן הראוי היה שכל אחד מן הדירקטורים האלה, או לפחות מי מהם, ינחה את מזכירת החברה ליידע אותם ולדווח להם על הפעולות שייעשו, בהמשך, בכל הנוגע לקבלת חוות-הדעת המשפטית. כך גם באשר להשלמת הדוחות וכן לבקשת ארכה מן הרשות לניירות ערך, לצורך הגשת הדוחות הכספיים, אם, אכן, היה מתברר, כי יש צורך בקבלת ארכה כזו. גם בעניין זה לא עשו דבר.
כאשר הוברר, כי האיחור בהגשת הדוחות מעמיק, צריכים היו השלושה לגלות יוזמה משלהם. בצד פניות אל יו"ר הדירקטוריון, רואה החשבון והיועץ המשפטי צריכים היו שלושתם, כחברי ועדת הביקורת, לשתף איש את רעהו בנעשה ובבירור הדברים, כולל יוזמות אפשריות לכינוס ועדת הביקורת ופעולות דומות. גם כאן לא עשו כן.
אם כל אלה לא היו צולחים בידיהם, אפשר היה לנקוט בצעדים דרסטיים, הניתנים להעשות בשעת חירום, כאשר ההנהלה הפעילה כושלת במילוי חובותיה, בהקשר הדיווחים המתחייבים. התובעת מנתה, בין אלה, סמכות של הדירקטוריון ליטול סמכויות של מנכ"ל ואחרים. גם אם אי-אפשר היה לצפות, בנסיבות הנתונות, כולל מעמדם של השלושה, מיומנותם וכישוריהם, כי ינקטו צעדים חריפים כאלה, מותר למנותם בגדר הצעדים, בסופה של הדרך, שהיו מצופים מדירקטור סביר, שהדברים לא היו צולחים בידו עד אז.
כפי שאמרתי לעיל, זה סדר הפעילות שהיתה מתבקשת ומצופה, על פי מבחני הדירקטור הסביר, מכל אחד מהם, על פי העובדות והנתונים במציאות המתפתחת באותם ימים.
למעשה עשה כל אחד מהם כמעט ולא כלום בתקופה הקריטית לעניין. אנשי המשמר של החברה כשלו, איפוא, במילוי תפקידם. שומרי הסף לא עמדו בפרץ." (ת"פ (ת"א) 40213/05 מדינת ישראל נ' טולדנו (פורסם במאגרים המשפטיים, 13.3.2007))
1800. דברים אלו, בסלע. נאשמים 7-9 היו דירקטורים שברי היה כי הם לא היו כשירים לכהונתם. הם מונו מכוח היותם חברים ומכרים של חברי קבוצת השליטה (להרחבה ראו פרק בסוגיית השליטה במסגרת המבוא להכרעת הדין). בענייננו, חובתם של הנאשמים באישומים 10-12 אשר כיהנו כדירקטורים, היו חלק מקבוצת השליטה, ומעורבים עד הצוואר בכל הנעשה בחברה, ובמיוחד בהקשר דיווחים לרשות ניירות ערך (ת/1191), היא מקל וחומר.