1828. לטענת פלד, הוא בזמן-אמת ראה את המחלוקת בין החברה לבין רואי החשבון ככזו שנוגעת לעניינים שאין לו שום קשר אליהם, ועניינים אלו הם שהובילו לעיכוב בלתי נמנע בהגשת הדוחות. פלד טען כי הוא לא היה חלק מהעברות הכספים שבמחלוקת ולפיכך לא גרם לעיכוב הדוחות. הוא חש כי המחלוקת האמורה לגיטימית ואינה עמוקה במיוחד, ולכן סבר שתוך זמן
--- סוף עמוד 437 ---
קצר יפורסמו הדוחות, כשעד אז אין לו איך לפעול כדי לקדמם. לטענת פלד, דבריו של רו"ח ישראלי לא הדליקו אצלו נורות אדומות והוא הרגיש שמדובר בעיכוב טכני גרידא.
1829. עוד טען פלד כי הוא לא לקח חלק בישיבה שבה יגרמן הצהיר כי הדוחות מתעכבים בכוונה, וכי דבריו של יגרמן לא נאמרו בשמו כלל ועיקר.
1830. לטענתו, הנתונים שביקשו רואי החשבון לשם אישור הדוחות היו נתונים כספיים, אשר מטבעם היו מחוץ להישג ידו. לא הייתה לו דרך לזרז את תהליך אישור הדוחות, הוא פעל כמיטב יכולתו בגזרתו שלו.
1831. פלד טען, כי הוא לא ניסה בשום שלב לחפות, להסתיר או להטעות משקיעים.
1832. גבעוני טען כי לא היה חלק ממסירת המידע הכוזב, שלה היו שותפים יגרמן ועו"ד הייק. מנקודת מבטו, המחלוקת עם רואי החשבון הייתה אמיתית וכנה. לפיכך, האמין כי היא אינה כה קיצונית והיא ניתנת לגישור.
1833. גבעוני ניסה להתנער מכל פעילות אקטיבית שמטרתה הייתה הסוואת הכשלים והפגמים שהטרידו את רואי החשבון. למשל, גבעוני טען כי ההסבר שניתן לרו"ח ישראלי לפיו כספים שולמו לקדי כמקדמה עבור שירותי ייעוץ שטרם ניתנו, הגיע מיגרמן, והוא לא היה שותף לכך בשום צורה (עמוד 241 לסיכומי גבעוני).
1834. גבעוני התייחס לטענת המאשימה לפיה הוא היה שותף לאמירתו של יגרמן בדבר המו"מ להצעת הרכש ודחיית הדוחות בעקבותיה. לטענתו, אף אם היה מעורב בעסקה - הוא לא ראה בכך שום קשר לעיכוב הדוחות. לכן, יגרמן דיבר בשם עצמו ולא בשם גבעוני.
1835. הבי לא חלק על אחריותו הפלילית לאי הגשת הדוחות מתוקף תפקידו בחברה. אולם, הוא טען כי אין לייחס לו את העבירה המחמירה שדורשת יסוד נפשי של כוונה להטעות. כמו בשאר סעיפי האישום, הבי נאחז בבורותו בתחום הניהולי והפיננסי, וטען כי לא הבין את משמעות פרסום הדוחות, ומכאן שלא הייתה לו כוונה להטעות משקיע סביר.
1836. הבי טען כי לא הבין את טיב המחלוקת בין יגרמן לבין רואי החשבון, ועל כן לא ראה לנכון להתערב בה והוא הניח כי יגרמן פועל לטובת החברה.