1905. בנוסף, כפי שטען יגרמן בישיבת ההנהלה שנערכה ביום 2.6.2002 (ת/660):
"חוב קדי [למשב – ח' כ'] ייסגר השבוע"
1906. על כך נשאל רו"ח ארנון בחקירתו (פ/2.9.07, 1253, 5-7):
"כ. ה. כבוב: אתם משרד רואה חשבון רציני, אומרים לכם הכספים יוחזרו, בסדר, מתי יוחזרו, על-ידי מי יוחזרו, באיזה תנאים?
ת: בלי לראות את הכספים לא היו יוצאים הדוחות הכספיים, עובדה שלא יצאו הדוחות הכספיים"
1907. יגרמן שמר את הקלפים קרוב לחזה ולא פרש בפני רואי החשבון את האמת, למשל, בנוגע לפועלה של חברת קדי וטיבן של משיכות הכספים שהעלו תמיהות מצידם של רואי החשבון. יגרמן טען כי העברות הכספים לקדי הן בגין שכר טרחה, למרות שאין כל הסכם בין קדי או יגרמן לבין משב בנושא. בנוסף טען יגרמן כי החוב שקדי חייבת למשב יוסדר, רק על-מנת שלא תוצג קדי בדוחות הכספיים. החוב, כאמור, לא הוסדר, וגם בשל סיבה זו, לא הוגשו הדוחות. אזכיר כי כל זאת התרחש שמשב כבר איחרה את המועד האחרון להגשת הדוחות.
1908. כבר עמדתי בהרחבה על מעמדו של יגרמן בקבוצה (בפרק הדן ביגרמן כנושא משרה לעיל). קבעתי שם שיגרמן היה נושא משרה גם במשב. עוד קבעתי' כי ניתנו לו סמכויות רבות בחברות, לרבות סמכויות של סמנכ"ל כספים.
--- סוף עמוד 453 ---
1909. בנוסף, יגרמן, כפי שגם קבעתי לעיל (במסגרת הדיון באישום 1), היה אחראי (ביחד עם הבי וגבעוני) לאותן עסקאות בעייתיות אשר בגינן סירבו רואי החשבון לאשר את הדוחות. יתרה מכך, קדי הייתה אחד מהנושאים הבעייתיים שעליהם עמדו רואי החשבון. קדי היא החברה של יגרמן, כך שבעניינה לפחות היו ליגרמן התשובות לשאלותיהם של רואי החשבון, אולם בכל‑זאת הוא לא העביר תשובות אלו לידיהם. רו"ח ארנון בחקירתו העיד (פ/2.9.07, 1253, 9-18):
"כ. ה. כבוב: אתם רואי החשבון של החברה, אתם לא עומדים על כך שיציגו בפניכים את המסמכים?
ת: אתה יכול לראות את שרשרת האבטחות [צ"ל הבטחות - ח' כ']. ביקשנו הארכות [צ"ל הערכות - ח' כ'] שווי של שתי החברות נשוא העניינים שבהם היו מחיקות משמעותיות. מהיום הראשון קיבלנו הבטחה שיהיו הערכות שווי שזה קריטי היה לנו, כבר התקבלו עד סוף הפעולה שלנו.
כ. ה. כבוב: אתה רואה חשבון הרבה שנים, 40 שנה, אתה מקבל אבטחה ממישהו שהוא ... זה לא החלטה של החברה, זה לא נשמע לך כמו סיפורים?
ת: בהחלט, באותו רגע כבר ידענו. תשמע אנחנו פנינו, כבוד השופט, אנחנו פנינו פעם ועוד פעם ועוד פעם, אתה תראה את התאריכים, כל פעם הבטחה מחדש, תקבלו ולא קיבלנו."
1910. טענתו של יגרמן כי ההחלטה הסופית לאישור ולפרסום הדוחות הייתה בידי ההנהלה, דינה להידחות. כפי שציינתי פעמים רבות לאורך הכרעת-הדין, יגרמן שלט ביד רמה בקבוצת החברות כולה, ובפרט במשב. הן הדירקטוריון והן ההנהלה היו עושי דברוֹ לכל דבר ועניין. יגרמן בחר לעכב את הגשת הדוחות הכספיים כיוון שלא היו בידיו תשובות טובות לרואי החשבון, כפי שאין בידיו תשובות טובות לאמור בכתב-האישום. על-כן, יגרמן גרם לכך שהחברה לא קיימה את הוראות החוק בדבר פרסום דוחותיה הכספיים בזמן ועשה כן על‑מנת להטעות משקיע סביר.
אחריותו של פלד
1911. פלד, בעת הרלוונטית, כיהן כיו"ר דירקטוריון משב, ולא פעל בשום צורה כדי לקדם את פרסום הדוחות או לעדכן את הרשות לניירות ערך בנעשה. אדרבה, פלד היה שותף לגרירת הרגליים שנמשכה, גם לשיטתו, מתחילת יוני ועד סוף יולי 2002. זאת, מבלי שהייתה כל אינדיקציה לכך שהדוחות עומדים להתפרסם וכי רואי החשבון המבקרים של החברה צפויים לקבל מענה לבעיות שהעלו.