אישום 12 (גבעוני, יגרמן ופלד) – עיכוב פרסום הדוחות הכספיים של פויכטונגר השקעות
1921. באישום זה מואשמים גבעוני, פלד ויגרמן בעיכוב הגשת הדוחות הכספיים של פויכטונגר השקעות לרבעון הראשון של שנת 2002, לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך. המאשימה טוענת כי הנאשמים מנעו את הגשת הדוחות בעקבות חשש פן תופיע בהם הערת 'עסק חי', וכך, ניסו להרוויח פרק זמן נוסף כדי לחמוק מתוצאה זו.
1922. לצורך אישום זה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית ביניהם, לפיה תקופת האיחור תהא מיום 1.7.2002 ועד ליום 22.7.2002. זאת עקב העובדה שפויכטונגר השקעות לא יכלה לאשר דוחות לפני פרסום דוחות יסקל, ואלו פורסמו באיחור, ביום 18.6.2002. עוד מוסכם כי החברה לא יכלה לפרסם דוחותיה עד לעדכון הערכת השווי של יסקל, זאת לאור הערת העסק החי שהוצמדה לדוחותיה.
1923. המאשימה מוסיפה, כי אין בהסכמה דיונית זו כדי לאיין את הנזק שנגרם למשקיעים עקב אי הפרסום שהחל למעשה ביום 1.6.2002.
--- סוף עמוד 456 ---
המסגרת העובדתית
1924. רואי החשבון בפויכטונגר השקעות סירבו לחתום על דוחותיה הכספיים והביעו עמדתם בנושא (פ/15.12.08, 3281; ת/1174, 2, 25-7). בלטה במיוחד עמדתו של רו"ח ישראלי לפיה מרחפת מעל החברה הערת 'עסק חי' (ת/722 - מכתב מרו"ח ישראלי לאבי רגב). סביב דעה זו התפתחה מחלוקת בין החברה, ובראשה יגרמן, לבין רואי החשבון.
1925. הצדדים בסיכומיהם התייחסו ארוכות לגדר המחלוקת המתוארת לעיל. אולם, בעניין זה אין לנו צורך להיכנס לנבכי השאלה האם הייתה ראויה עמדת רואי החשבון או שמא עדיפה עמדתו של יגרמן, מבחינה חשבונאית. מספיקה לי, לעניין זה, לתאר את המחלוקת בקווים כלליים בלבד, שהרי כפי שנאמר לעיל, השאלה האם האיחור מוצדק או לא, כאשר לא הוגשה בקשה לארכה מהרשות לניירות ערך, אינה רלוונטית. מספיק שהיה איחור שמטרתו להטעות משקיע סביר.
1926. בפרוטוקול ישיבת דירקטוריון מיום 7.7.2002 (ת/709) התווכחו יגרמן ורו"ח ישראלי על נושא הדוחות הכספיים. הוחלט בתום הישיבה, כי החברה, מפי פלד, תפנה לרשות ניירות ערך ותסביר בפנייה אודות המחלוקת.
1927. בישיבת הדירקטוריון מיום 21.7.2002 (ת/711) נאמרו הדברים הבאים, שמתארים יפה את הסיטואציה בה נמצאה החברה:
"עו"ד הייק - אם יש מחלוקת עם רואי החשבון, צריך לבדוק מה ניתן לעשות: (א) לא לעשות כלום עד שרואי החשבון ישנה את דעתו; (ב) לפרסם את רואי החשבון כפי שרואי החשבון דורשים, למרות שהחברה לא שלמה עם זה; (ג) לפרסם את הדוחות כפי שהחברה רואה וחושבת, ושרואה החשבון יסתייג ממה שהוא לא מסכים לו; (ד) להחליף את רואה החשבון, אם החברה מוצאת רואה חשבון שמסכים לעמדתה.
התפקיד של הדירקטורים הוא קודם כל לטפל בבעיה. להתעלם ולחכות שהחברה תטפל במחלוקת זו התנהגות לא סבירה לא חוקית. התנהגות זהירה וסבירה מחייבת את הדירקטורים להיכנס לעובי הקורה ולבדוק את הסיבות לעיכוב.
טל יגרמן - קיימנו שיחה עם רואי החשבון, אך לא הצלחנו להגיע איתם להסכמה. עלה רעיון לפרסם את הדוחות הכספיים עם הימנעות של רואי החשבון על-מנת שרשות ניירות ערך תסכים להידבר עם החברה, אך מסתבר שמניעה זו לא תוסר אם רואי החשבון ימנעו.
...
עו"ד הייק - ניתן לקבל חוות-דעת הרואה חשבון נוסף. מדובר במצב בו אתם נדרשים להכריע בתחום שאינכם בקיאים בו.
...
--- סוף עמוד 457 ---
טל יגרמן - פנינו למשרד קסלמן ודיברנו עם 3 שותפים... בפגישה נכחו רפי פלד, יעקב בכרך ואני. רואי החשבון קיבלו סקירה על המחלוקות, וחזרו אליי עם תשובה למחרת. הם הודיעו שמבחינת המדיניות שלהם, הם לא יכנסו לעימות עם משרד אחר, אך הם היו מוכנים להציג על נייר חלק את עמדתם לגבי הטיפול החשבונאי. על בסיס הנייר של קסלמן הכנתי מסמך למשרד קוסט-פורר, שהשיבו שהם עומדים מאחורי עמדתם.
...
בר-דב – מי הגורם המקצועי שטוען שכן אפשר לפרסם את הדוחות לפי עמדת החברה?
טל יגרמן – כאמור התייעצנו עם שניים, אך אין גורם מקצועי שייתן חוות-דעת בכתב.
ברון – כלומר אין לנו נייר פירמה שרואה חשבון עומד מאחוריו
יגרמן – לא. אין לנו חוות-דעת בכלל.
עו"ד הייק – תבחינו בין פתרון המחלוקת שבין החברה לרואי החשבון שלה לבין שמירה על חובת הזהירות של הדירקטורים. בעניין הראשון, או שמגיעים להבנה על דרך פתרון המחלוקת או שרואי החשבון לא ישנו את עמדתם. בעניין השני, כדירקטורים, אתם לא גורם מקצועי, ולכן אתם צריכים ומחויבים להסתמך על מומחה מקצועי רציני, שיוכל להראות שרואי החשבון של החברה טועים.
יגרמן – השאלה היא אם אפשר להציג את הדוחות בדרך אחרת."
1928. אותה 'חוות-דעת שאינה חוות-דעת' שניתנה על-ידי שלושת רואי החשבון ממשרד קסלמן אליה התייחס יגרמן בישיבה מיום 21.7.2002, הוגשה וסומנה ת/776. השורה התחתונה של נייר עמדה, שסקר על-פני עמוד ומחצה את התחייבויות החברה, הוא ש"המסקנה המתבקשת היא כי לחברה היכולת לעמוד בפירעון התחייבותה ואף תישאר בידיה יתרת מזומנים". עוד אתייחס למסמך זה להלן.
טענות הצדדים
1929. לטענת המאשימה, גבעוני, פלד, ויגרמן קשרו ביניהם לעכב את פרסום הדוחות בעקבות עמדתם של רואי החשבון של החברה להצמיד אליהם הערת 'עסק חי'. המאשימה טוענת כי לשלושת הנאשמים היה כוח הכרעה מובהק בדירקטוריון פויכטונגר השקעות והם השתמשו בו על-מנת לתמרן את הדירקטוריון לעכב את הגשת הדוחות.