1930. המאשימה טוענת כי יגרמן היה זה שתיכנן את עיכוב הדוחות ואף ביצע אותו, בעזרתם של גבעוני ופלד שפעלו לפי עצתו. לפי המאשימה סמכותו של יגרמן נבנתה ממעמדם של פלד וגבעוני, שהיו, בעיני עצמם ובעיני אחרים, בעלי שליטה.
--- סוף עמוד 458 ---
1931. פלד טוען כי, להבדיל משאר האישומים בעניין הגשת דוחות כספיים, בתקופה הרלוונטית הוא לא כיהן בפויכטונגר השקעות כדירקטור או יו"ר דירקטוריון. בנוסף, פלד טוען כי העובדה שאף אחד מהדירקטורים שכיהנו באותו זמן בחברה לא הועמדו לדין, על אותה עבירה ובכלל, מהווה אכיפה בררנית.
1932. פלד טוען, כי אף אם היה בעל שליטה, אין לכך כל רלוונטיות למיוחס לו באישום זה. לטענת פלד סעיף החוק מטיל אחריות על איחור בהגשת דוחות רק על התאגיד עצמו ועל אורגנים שלו, להבדיל מבעל שליטה. התיבה 'גרם לכך' שמופיעה בחוק מתייחס להכללת פרט מטעה ולא לאי הגשת הדוחות כלל. לכן טוען פלד כי המאשימה מנסה ליצור עבירה חדשה, שאין לה אחיזה בחוק, לגבי כל אדם שגרם לאי הגשת הדוח.
1933. פלד טוען כי החלטת הדירקטוריון הייתה שקולה וסבירה בנסיבות העניין ולקחה בחשבון את טובת החברה וטובת המשקיעים. בנוסף הוא טוען כי ההחלטה הייתה עצמאית ובלתי‑תלויה בדעת הנאשמים.
1934. לטענת גבעוני, יגרמן הוא זה שכִּיוֵון והגה את המהלך, ושיכנע את גבעוני בצדקת דרכו. גבעוני מביא עדויות לכך שהדירקטורים בחברה פעלו באופן עצמאי והיו מגיעים לאותה מסקנה ואותה תוצאה גם אלמלא השפעתו ושכנועיו של יגרמן (כך למשל, פ/24.12.07, 2598, 16-30; פ/17.12.09, 2518, 20-30).
דיון והכרעה
אחריותו של יגרמן
1935. בפרוטוקול ישיבת דירקטוריון מיום 7.7.2002, יגרמן מציין בנוגע לדוחות אליבא דרואי החשבון, כי "לדעתי אין דירקטור סביר שיכול לחתום על הדוח במתכונתו הנוכחית". יגרמן אף בסיכומיו עומד מאחורי טענתו כי לא היה ראוי לפרסם את הדוחות כפי שהופיעו וכי הדבר היה גורם נזק רב לחברה, לכן בנסיבות העניין היה נכון לעכבם.
1936. כבר התייחסתי לטענה דומה של יגרמן באישומים הקודמים שעוסקים בעיכובי פרסום הדוחות הכספיים. גם כאן אין מקום לטענות אלו., השאלה היא לא מי צדק, רואי החשבון או יגרמן, אלא, מדוע לא פורסמו הדוחות בזמן, הייתה מחלוקת - שתפורסם העובדה כי יש מחלוקת ומה במחלוקת, ובלבד שהמשקיעים מן הציבור יהיו חשופים למידע המהותי הנוגע להשקעתם.
--- סוף עמוד 459 ---
1937. מִדברים אלו של יגרמן עולה גם בבירור הכּוונה להטעות משקיע סביר. כפי שכבר ציינתי, אין הטעייה סבירה של משקיע סביר. הטעייה היא הטעייה, על כל צורותיה. בלי שום קשר לשאלה אם צדקו רואי החשבון בעמדתם אם לאו - ציבור המשקיעים היה צריך לקבל דיווח מלא ועדכני על המתרחש בחברה בסוף חודש מאי, וככל שיש משוכות בדרך לפרסום - זכותם של המשקיעים בחברה לקבל עדכון אודות משוכות אלו. האם ניתן לטעון כי לעובדה שרואי החשבון המבקרים של החברה יש הסתייגויות משמעותיות בנוגע ליכולתה של החברה לעמוד בהתחייבויותיה, אין משמעות עבור משקיע סביר.