1951. באשר ליסוד הנפשי, פלד היה מודע לעיכוב הדוחות בזמן-אמת. עוד עולה מהראיות כי פלד ידע על המחלוקת בין יגרמן לרואי החשבון ואף הוא חשש מהערת 'עסק חי' בדוחותיה של החברה. למעשה פלד עיכב את הדוחות במטרה שלא יפורסמו כפי שראו לנכון לפרסמם רואי החשבון של החברה, כאשר הדוחות לא נמצאים בידי הציבור במשך למעלה מחודש וחצי. מטרה זו של פלד, להעלים מעיני הציבור את עמדתם של רואי החשבון המבקרים של החברה, ובנוגע לעניין כה משמעותי והרה גורל כלפי החברה, היא הטעיה של משקיע סביר במלוא עוצמתה.
1952. באשר לטענות פלד לגבי אכיפה בררנית, נראה כי אין בסיס אמיתי לטענה זו. טענה מסוג זה, שתוצאותיה מרחיקות לכת (מחיקת כתב-האישום), תתקבל רק בנסיבות חריגות שעולות לכדי 'שערורייה'. בענייננו, לא כך הדבר בלשון המעטה. ראשית יש לומר שהנסיבות בענייני הנאשמים אינן דומות לנסיבות שאר חברי הדירקטוריון. הנאשמים היו בעלי שררה בלעדיים ופעלו יחד בהרמוניה לתפעולה של קבוצת החברות כולה. הם אלו שהובילו את המהלכים שהביאו לעיכוב הגשת הדוחות. גם אם יש מקום לטענה לפיה ניתן היה להגיש כתב-אישום כנגד דירקטורים או נושאי משרה נוספים בתיק, הרי שמקומה של טענה זו הוא בשלב
--- סוף עמוד 463 ---
הטיעונים לעונש (עניין פסיפיקה, בעמ' 57-58). מבלי לקבוע מסמרות בעניין אומַר, כי בחירתה של הפרקליטות להתמקד בגורמים הדומיננטיים והחזקים בקבוצה נראית לי סבירה.
אחריות גבעוני
1953. באשר לגבעוני, חקירתו ברשות מדברת בעד עצמה. ראשית, גבעוני מעיד כי נכח בפגישה עם רואי החשבון ממשרד קסלמן. שנית גבעוני מודה בפה מלא כי החלטת עיכוב הדוחות התקבלה על-ידו, יחד עם פלד ויגרמן:
"ש. זה נכול מה שטל יגרמן אומר שכל דבר שהוא אומר או עושה זה באישורך ובאישור רפי פלד ואחרי שהוא עדכן אותם [צ"ל אתכם – ח' כ'] בכל דבר.
ת. כן.
ש. כלומר אתה הנחת אותו להגיד לדירקטוריון שאסור להוציא את הדוחות הכספיים?
ת. זו הייתה עמדתנו."
(ראו גם: ת/1ג', עמ' 36, ש' 9-13).
1954. על כך כאמור, ניתן להוסיף את היותם של פלד וגבעוני בעלי שליטה בחברה, ובעלי יכולת לכוון את פעילות התאגיד, כך קבעתי בפרק בסוגיית השליטה במסגרת המבוא להכרעת הדין. על-כן, מעורבותם הרבּה במהלך שעיכב את דוחות החברה, יכולתם להשפיע על דירקטוריון החברה והודעתו של גבעוני כי השלושה גמרו בדעתם לעכב את הגשת הדוחות, מספיקה על-מנת להרשיעם בעבירה המיוחסת להם.