--- סוף עמוד 85 ---
489. רוצה לומר, יש לבחון את המושג "עניין אישי" בצורה אד-הוקית, ממקרה למקרה, אשר תגשים את תכליותיו של חוק החברות בצורה האופטימאלית ולא תחטא להן.
490. ככלל מעטים הם פסקי הדין הישראלים שדנו בסוגיית ה"עניין האישי". כפי שאראה בפסקי-דין שניתנו לאחר פרשת אייזנברג, יישמו בתי-המשפט את ההלכה האמורה (ראו: עניין ב. יאיר; עניין תדביק; ת"פ (ת"א) 40162/05 מ"י נ' אלגור (פורסם במאגרים משפטיים, 6.1.2009) (להלן: "עניין אלגור").
491. עוד בשלב בו נדונה פרשת אייזנברג בבית-המשפט המחוזי (ת"פ 40200/99 מ"י נ' שלמה אייזנברג (פורסם במאגרים משפטיים, 16.9.2003) (להלן: "אייזנברג-מחוזי")), ניסתה השופטת משל לפזר מעט את הערפל סביב המונח וייחסה לו משמעות נרחבת:
"דעתי היא, שאת הביטוי "עניין אישי"... יש לפרש לפי משמעותו הטבעית... בהתאם לכך, כאשר בוחנים אם לבעל מניות מסוים יש "עניין אישי" בנושא מסוים, כל זיקה אישית שיש לו לנושא הנדון, שהנה בנוסף לזיקה שיש לבעל מניות בחברה, בתור שכזה, באותו נושא, נחשבת ל"עניין אישי" שלו בנושא. משקלה של הזיקה הנוספת אינו מעלה ואינו מוריד, הוא יכול להיות כבד או קל, ודי בקיומה של הזיקה הנוספת. הזיקה יכולה, אך אינה חייבת, להיות, טובת-הנאה כלכלית לכיסו הפרטי של בעל המניות. גם קידום מטרותיו של צד שלישי, שבעל המניות חפץ ביקרו, מבלי שתתלווה לכך טובת-הנאה כלכלית לבעל המניות עצמו, יהווה "עניין אישי" של בעל המניות, כגון תרומה של חברה למפעל התנדבותי שבעל המניות של החברה עומד בראשו." (פסקה טז' לפסק הדין).
ראה בעניין זה גם שרון חנס "אופציות למנהלים בשוק ההון עם בעלות מרוכזת: הערכה מחודשת ודיון במקרה הישראלי" משפטים לו 49, 76 (התשס"ו).
492. בית-המשפט העליון סייג את עמדת השופטת לעיל בסוגיה זו וקבע, כי יש לפרשׁ את המונח "עניין אישי" באופן מידתי. כלומר, יש לבחון את משקלה של הזיקה העודפת ולראות עד כמה היא דומיננטית ועד כמה ביכולתה להשפיע על שיקול-דעתו של בעל המניות. וכך, בהתאם, להכריע האם אכן עסקינן ב"עניין אישי" ולא בזיקה אישית מינורית ובטלה בשישים. זיקה שכזו מכל מקום תיבחן בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי.
"על רקע התכליות שפורטו, ניתן לקבוע - בדומה להגדרה שטבע בית-המשפט קמא - כי כל זיקה אישית שיש לבעל מניות לעסקה הנדונה, שהינה בנוסף לזיקה שיש לבעל המניות בחברה בתור שכזה, עשויה להיחשב ל"עניין אישי" של בעל המניות בעסקה הנדונה. הזיקה אכן יכולה, אך אינה חייבת, להיות טובת-הנאה כלכלית לכיסו הפרטי של בעל המניות. הגדרה זו עולה בקנה אחד עם הגדרת "עניין אישי" בסעיף 1 לחוק החברות, הממעטת מגדרה כל "עניין
--- סוף עמוד 86 ---
אישי הנובע מעצם החזקת מניות בחברה", וראויה לשמש קו מנחה לבחינה אם מניותיו של פלוני מוכתמות בעניין אישי, אם לָאו. יחד עם זאת, אין בידי לקבל את קביעתו של בית-המשפט דלמטא, לפיה "משקלה של הזיקה הנוספת אינו מעלה ואינו מוריד" ודי בעצם קיומה של הזיקה הנוספת. כאמור, במטריה נשוא דיוננו, אין מקום להגדרה רחבה וגורפת מדי. יש לפרש את המונח באופן מידתי, המביא בחשבון את משקלה של הזיקה העודפת ביחס לעסקה הנדונה, על רקע שאר נסיבות המקרה, ולאפשר לגוף המברר "לנקות" מניות המוכתמות, לכאורה, ב"עניין אישי", מקום בו יקבע כי משקלו של עניין זה קל וזניח." (עניין אייזנברג, עמ' 335)
493. בעניין זה עוד קבע בית-המשפט, כי הטענה שהרוכשים הצביעו בעד אישור העסקה כדי להרוויח ממנה, לא תעמוד למערער מקום בו הוכח העניין האישי. כן נקבע כי העובדה שבעל מניות שוקל גם שיקולים לגיטימיים ושיקולים הנוגעים לכדאיות העסקה, אינה שוללת את קיומו של העניין האישי: