611. אציין, כי בנסיבות אלה אין משמעות לטענת יגרמן לפי אופציית הפוט ללא אופציית Call מקבילה אינה הופכת מחזיקים למחזיקים במשותף. שהרי, הזכות דה-פקטו של משב להחליט אם ומתי יועברו אליה מניות האופציה מהווה אופציית Call למעשה ומשאירה בשליטתה את ההכרעה כמה מניות של פויכטונגר תעשיות תחזיק בכל רגע נתון.
עוד אציין, כי בחוות דעתו מיום 19.6.2002, עו"ד הייק התייחס לאישורים הדרושים להתקשרות בין אשר פויכטונגר בע"מ (לימים אפקון התקנות ושירותים) לבין משב, ובין היתר, כתב שם:
"משב מחזיקה בפחות מ- 25% מזכויות ההצבעה בפ.ת. ולכאורה איננה בעל שליטה בפ.ת. ולבטח שלא בעלת שליטה באפקון. ואולם
--- סוף עמוד 119 ---
למען הזהירות ולאור מערכת הסכמי הרכישה שבסופם עתידה משב להחזיק בלמעלה מ-50% מזכויות ההצבעה בפ.ת., בחרנו לצורך חוות דעת זאת להניח שמשב עונה על ההגדרה של 'בעל שליטה' לצורך מעמדה בפ.ת." (ס' 6 לת/518).
היינו, גם עו"ד הייק סבר כי אופציית הפוט שניתן לממשה בעתיד משפיעה על הדרך בה יש לנתח את העסקאות בהווה.
612. לאור האמור לעיל, מתייתר הדיון בטענת ההגנה של יגרמן לפיה אין לייחס למשב "החזקה משותפת" עם פויכטונגר השקעות או עם מר פויכטונגר. זאת, משום שכפי שקבעתי לעיל, משב הייתה - בעצמה - בעלת שליטה מהותית (ואף כמותית לאור אופציית הפוט) בפויכטונגר תעשיות.
ואולם למעלה מן הצורך אזכיר, כי לחייל הוקנתה אופציה למכור את כל החזקותיה בפויכטונגר השקעות למשב. זאת בנפרד ממניות פויכטונגר השקעות שהוחזקו ישירות על ידי משב. כפי שאפרט עוד להלן, פלד וגבעוני היו בעלי השליטה בקרן פלד, ומכאן בחייל. מכאן, שההחלטה אם לממש את אופציית הפוט של חייל ולמכור את מניותיה בפויכטונגר השקעות למשב הייתה בידיהם. בעובדה זו יש כדי להעביר את משב אל מעבר לגבול הנקוב בחוק החברות - אל השליטה בפויכטונגר השקעות, אשר החזיקה במניות של פויכטונגר תעשיות. זאת במיוחד כאשר כדי להיכנס להגדרת השליטה אין צורך לממש את הרכישה עצמה, שכן נדרש הפוטנציאל להכווין את פעילותו של התאגיד, ולא הכוונתו בפועל (ימין ווסרמן, עמ' 618).
613. בכך הנטל עבר לכתפי הנאשמים. יגרמן, שטען להיפוכו של דבר, כשל בהוכחת טענותיו בנושא, נוכח הראיות המוצקות שהוצגו ושסתרו את טענותיו. בהקשר זה אציין, כי טענתו של יגרמן בעניין החלטות שמשב לא הצליחה להעביר באסיפות כלליות אינן משכנעות. למעט מינוי דירקטורים ומינוי מנכ"ל, ההחלטות שמנה יגרמן אינן בנושאים מהותיים ולכן אף אם אניח כי אכן נדחו באסיפה הכללית - אין בכך כדי ללמד מאומה על היעדר שליטה בחברה. לעניין מינוי הדירקטורים, משלא כונסה אסיפה כללית שבה נדון מינוי כאמור, אין כל ראייה שמשב לא יכולה הייתה למנות דירקטורים מטעמה, וכפי שהסברתי לעיל, ההפך הוא הנכון. ולעניין מינוי מנכ"ל הרי שגבעוני היה מ"מ מנכ"ל ששימש כמנכ"ל בפועל. לכך יש להוסיף כי גבעוני והבי היו בעלי זכויות חתימה בפויכטונגר תעשיות, וכי המציאות הוכיחה שבפועל הנאשמים ויגרמן קיבלו החלטות וביצעו פעולות, לרבות העברת מיליוני שקלים רבים מן החברה, על דעת עצמם (על כך יורחב עוד בדיון באישומים הפרטניים).