--- סוף עמוד 7 ---
בית הדין עת קבע כי אופן ההתקשרות נכפה על המשיב; כי למשיבה 1 לא היה כל מעמד ביחסים שבין המבקשות למשיב; כי לא קבע כי התנהלותו של המשיב היתה נגועה בחוסר תום לב קיצוני; השכר החודשי שהוצע למשיב, ואשר מהווה ה"שכר החלופי" שעליו יש להשוות את התשלום ששולם לו, הוצג בתצהירו של מר ויטנברג, וההצעה היתה זהה לתשלום ששולם לו באמצעות איטלטג. אשר למאזן הנוחות חוזרות המבקשות על טענה לפיה החשש לאי יכולתו של המשיב להשיב את הכספים נובע בשל האופן בו נהג לערבב ההכנסות של המשיבה 1 להכנסותיו שלו, כך שהעובדה שבבעלותם המשיב ובת זוגו נכס מקרקעין אינה רלוונטית. כן צוין כי המשיבים לא הפריכו את הטענה בדבר יכולתה הכלכלית של המשיבה 1.
הכרעה
15. נקודת המוצא היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצוע מותנה, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור להתקבל טובים. אשר ליחס בין השיקול הנוגע לסיכויי הערעור לבין השיקול שעניינו מאזן הנוחות, נקבע כי "קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך" (עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ. וייס [פורסם בנבו] (22.9.10)).
16. לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל את הבקשה בחלקה. להלן יובאו הנימוקים לכך:
סיכויי הערעור - במסגרת הערעור מעלות המבקשות טענות שונות כנגד עצם הקביעה בדבר קיום יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, כמו גם בנוגע לדחיית טענותיהן בדבר קיזוז והשבה. על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות, פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק ומפורט כראוי וקביעתו לפיה שררו יחסי עובד – מעסיק בין הצדדים, היא קביעה הנסמכת על המסכת העובדתית שנבחנה על ידו העולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה. עם זאת, היקף החיוב הכספי הכולל בתיק, ראוי לבחינה נוספת של ערכאת הערעור, בהתחשב בנסיבות המיוחדות לנוכח האינטרס המובהק של המשיב במתכונת ההתקשרות, בציפיותיו כי שכר היסוד שלו (לפני עמלות ורכב) יעמוד על 16,000 ₪ ברוטו (פרוטוקול - ע' 47 שורות 23 - 31) ונסיבות סיום ההתקשרות .
--- סוף עמוד 8 ---
מאזן הנוחות – שני הצדדים נמנעו מלהגיש תצהיר, תוך שהם זוקפים האחד לחובת משנהו את עובדת אי הגשת התצהיר על ידי הצד שכנגד. טענה לפיה לא יעלה בידי הזוכה להשיב את כספי הזכיה אם יתקבל הערעור "ראוי לה, דרך כלל, שתיתמך בתצהיר, אשר יעסוק במצבו הכלכלי העכשווי של הזוכה" (ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' גונן [פורסם בנבו] (5.6.02)) ומנגד יש לצרף ראיות והוכחות על פגיעה צפויה בבעל דין (ע"א 1191/14 עיריית תל אביב יפו נ' ש.א.י מועדונים בע"מ [פורסם בנבו] (2.4.14); ע"א 26791-10-15 משה יוסף – נירה דוידוף [פורסם בנבו] (23.8.16)). הצדדים העלו טענות כלליות בסוגית מאזן הנוחות והמשיב אף צרף נסח מקרקעין המעיד על נכס שבבעלותו ובבעלות בת זוגו. עם זאת, ללא תצהיר המפרט את שוויו של הנכס ומתייחס לשאלות האם המשיב מתגורר בנכס, האם למשיב נכסים בני מימוש וכיוצא באלה, הנסח כשלעצמו אינו תורם לבחינת מאזן הנוחות. בנסיבות אלה, יש לעשות שימוש בהנחות המקובלות, לפיהן עיכוב ביצוע פסק הדין יפגע במשיב, בהתחשב בעובדה שההליך המשפטי בעניינו התנהל זמן רב יחסית מצד אחד, ובעובדה לפיה הסכום הגבוה יחסית כשלעצמו אכן מלמד על קושי לכאורי בהשבתו, שלא נסתר, כאשר מדובר באדם פרטי (ע"ע (ארצי) 9701-02-16 רשת עמל 1 בע"מ - נבילה אלעביד [פורסם בנבו] (5.5.16)) מהצד האחר.