--- סוף עמוד 6 ---
מציינות כי הן נכונות להפקיד ערובת לצורך ביצוע פסק הדין, על מנת להסיר חשש של המשיב בדבר אפשרות לממש את זכייתו. לפיכך, כך לטענת המבקשות, יש הצדקה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור או לחלופין להפקיד ערבות בגובה הסכום הפסוק בקופת בית הדין.
12. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לדחות את הבקשה בהתבסס על הכלל לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין, במיוחד כאשר מדובר בפסק דין כספי. עוד טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה בשל חוסר תום לבן של המבקשות והיעדר ניקיון כפיים אשר עושות הכל על מנת למנוע ממנו לקבל זכויות קוגנטיות מכוח משפט העבודה המגן, שהיה זכאי להן לפני למעלה מארבע שנים. עוד צוין בקשר לכך, כי המבקשות פנו למשיב בטענה כי בעקבות פסיקתו של בית הדין קמא בדבר קיומם של יחסי העבודה הוא "יאלץ" לפנות לרשויות המס ולשלם מסך של כ- 600,000 ₪, אם הוא לא ייוותר על תשלום הסכום הפסוק. כן צוין כי הפרשי השכר, עליהם לא היתה מחלוקת, שולמו רק לאחר שניתן פסק הדין ולצורך הגשת הבקשה. לגופם של דברים, טוען המשיב כי סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מנומק ומבוסס על התשתית העובדתית המפורטת כראוי. לטענתו, בית הדין קמא דן בהרחבה בקביעת מעמדו של המשיב תוך התייחסות לפן החיובי ולפן השלילי של מבחן ההשתלבות ולמבחני העזר, וכן תוך התייחסות לטענות הצדדים וכלל חומר הראיות שהובא בפניו. עוד נטען כי בית הדין דן בהרחבה בקביעת שכרו הקובע של המשיב תוך התייחסות להלכה הפסוקה ולטענות הצדדים.
13. בקשר למאזן הנוחות נטען, כי המבקשות לא הניחו תשתית עובדתית ולא השכילו להצביע על חשש ממשי שיקשה עליהן להיפרע מהמשיב אם תשלם לו את הסכום הפסוק ובסופו של יום יתקבל הערעור. כן נטען כי הטענות בדבר מצבה הכלכלי של חברת איטלטג, כלל אינן רלוונטיות במיוחד בהתייחס להכנסותיה משנים קודמות ודוח כספי משנת 2012. בתוך כך מציין המשיב שבבעלותם שלו ובת זוגו נכס מקרקעין בתל אביב, אשר מוערך בשווי של למעלה מ-3 מיליון ₪, אשר אינו מובטח במשכנתא, כך שאין כלל חשש להשבת סך של כ- 330,000 ₪, ככל שיתקבל הערעור. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיב, אין הצדקה לעכב את ביצוע פסק הדין או להורות על הפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין .
14. בתשובה לתגובת המשיב חוזרות המבקשות על האמור בבקשתן ומדגישות כי הן לא חולקות על הקביעות העובדתיות, כפי שטענו המשיבים, אלא על המסקנות המשפטיות השגויות שהסיק בית הדין קמא. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי טעה