102. בענייננו, מדובר בהסכם קצר (כ-2 עמודים) להתקשרות עם לקוח, אשר נוסח בלשון משפטית וכולל סעיפים סטנדרטיים המופיעים בכל הסכם, כגון – שעות ימי פעילות, מהות השירות, תנאי תשלום (אשר הינם בהתאם לנהוג בענף, עדותו של הנתבע בעמ') ועוד. לא מצאתי כי מתקיים בהסכם יסוד היצירתיות. בדומה, לא מצאתי כי יש בסיס לטענת התובעת כי העתקת הסכם ההתקשרות עולה כדי עשיית עושר ולא במשפט.
103. אוסיף כי גם אם המסקנה היא כי הסכם ההתקשרות אינו בגדר "יצירה ספרותית" המוגנת על פי חוק היוצרים ועל פי דיני עשיית עושר ולא במשפט, הנני סבורה כי העתקה מלאה של הסכם ההתקשרות על ידי הנתבע לטובת העסק העצמאי אותו הקים, ללא קבלת רשות התובעת, מהווה כמעשה העומד בפני עצמו, הפרת חובות תום הלב והנאמנות של הנתבע וכן הפרת סעיפים 4.5 -4.4 להסכם עבודתו המחייבים את הנתבע בחובת סודיות בנוגע למידע אשר הגיע אליו מתוקף עבודתו בתובעת.
104. התובעת הוכיחה כי הנתבע העתיק את ההודעה השיווקית אותה פרסמה ללקוחותיה בדבר מתקפת האקרים צפויה (נספח כ7 לתצהירו של הנתבע). עם זאת, גם בעניין זה, לא חלה לטעמי הגנה על פי חוק זכויות יוצרים, אלא יש בכך כדי לחזק את המסקנה כי הנתבע עשה שימוש במשאבי התובעת, שלא בידיעתה.
105. דין טענת התובעת כי הנתבע העתיק ועשה שימוש במיתוג של התובעת, אשר המציאה את השם "משרד חכם" הממתג את שירותיה, להידחות. התובעת לא הוכיחה כי קמה לה זכות יוצרים לגבי ביטוי זה וכי אין מדובר בביטוי נפוץ בציבור, כדוגמת "בית חכם".
106. חמישית, טרם קבלת הכרעתי בתיק זה, שקלתי את טענתו של הנתבע, כי התובעת ידעה על מעשיו (ס' 5 – 6 לתצהיר הנתבע):"...מר אורבך ידע כל העת, שמעת לעת עשיתי על חשבון זמני הפרטי מספר עבודות ספורדיות (במקרים מעטים) ואף עודד אותי לכך, שעה שידע משיחות שנתקיימו בינינו שבכוונתי להתחיל בפעילות עצמאית לאחר סיום עבודתי בחברה...כל פעילות פרטית שביצעתי הייתה בידיעתו ובעידודו של מנהל התובעת ובעליה – אורבך גל, אשר בירך על כך ועודד אותי לכך מתוך חשיבה שאעבוד מול החברה כפרילאנסר בעתיד".
107. מהראיות ומהעדויות אותן שמעתי, התברר כי היקף פעילותו של הנתבע לא היה מצומצם. בהתאם לכך, הנטל על הנתבע להוכיח כי התובעת הייתה מודעת לפעילות זו. הנתבע לא הרים נטל זה. טענתו זו של הנתבע לפיה התובעת הייתה מודעת לעיסוקיו ולהיקפם ואף עודדה אותו לכך תוך מחשבה כי יעבוד מול החברה כפרילנסר בעתיד, משמעותה כי התובעת ידעה, הלכה למעשה, כי הנתבע מתכנן לעזוב את עבודתו בחברה, כבר בשנים 2011 – 2012, זמן רב טרם סיום עבודתו. הנתבע לא הוכיח את טענתו זו.