113. לאור האמור לעיל, טענת הנתבע כי התובעת ידעה על מעשיו ופעילותו,
נדחית. בדומה, הנני דוחה את טענת הנתבע כי התביעה כנגדו הוגשה כנקמה. הנתבע לא הוכיח טענות אלו, כאשר אף התגלתה סתירה בגרסתו בעניין זה. בעוד בתצהירו טען הנתבע כי התביעה הוגשה כנקמה על סירובו לעבוד עבור התובעת כפרילנסר, בעדותו העיד הנתבע כי סיכם עם מנהל התובעת על עבודה משותפת (עמ' 15 לפ' ש' 5).
114. לסיכום, לאור כלל הטעמים אותם ציינתי לעיל, מצאתי כי הנתבע הפר את חובות תום הלב והנאמנות בהן חב הוא כלפי התובעת.
הסעד-
115. כאמור לעיל, במסגרת ההתחייבות לסודיות ולאי תחרות (ס' 2 לנספח א'
להסכם), חתם הנתבע על התחייבות לאי תחרות, אשר זו לשונה :"הינו
מתחייב לא לעבוד /ואו להתקשר בחוזה העסקה מכל סוג שהוא, בין במישרין
ובין בעקיפין, עם אחד או יותר מהלקוחות אצלם יעבוד בכל צורה אחרת
שהיא, וזאת למשל כל תקופת הסכם/חוזה העבודה/העסקה שבינו לבין
החברה (להלן: חוזה ההתקשרות) ובן במשך שלוש שנים מפקיעת תוקפו של
הסכם/חוזה ההתקשרות מכל סיבה שהיא. היה ויפר העובד את התחייבות...ישלם לחברה פיצויים מוסכמים. .בסכום של 100,000 ₪...בנוסף, צו מניעה זמני ו/או קבוע המחייב אותו לקיים את ההוראה.. היה ונתקבל צו כאמור, יחל מניין התקופה.. ממועד מתן הצו".
116. עולה השאלה האם המדובר בתניה סבירה. במסגרת הכרעתי בשאלה זו, שקלתי את השיקולים הבאים:
טיב הענף - הנתבע הוכיח בפניי כי עולם המחשוב והתחום בו עסקה התובעת בפרט מתאפיין בתחלופה גבוהה של לקוחות (ס' 57 לתצהירו של הנתבע, נספח ד' לתצהירו של הנתבע);
שכרו של הנתבע - השכר אותו השתכר הנתבע לא היה גבוה ועמד על סך של 6,700 ש"ח, תלושי השכר של הנתבע, נספח ה לתצהירו);
משך עבודתו של הנתבע בתובעת -כ –7 שנים (עדות הנתבע עמ' 21 לפ' ש' 3- 7).
117. טיב ההפרות והיקפן - כאמור לעיל, התובעת הוכיחה בפניי כי הנתבע הפר את חובות הנאמנות ותום הלב אותן הוא חב כלפיה. בכלל זאת, הנתבע הקים עסק עצמאי מתחרה והשקיע בפיתוחו במהלך עבודתו בתובעת. בנוסף, הנתבע הסתיר כי התקשר עם לקוח משמעותי וותיק של התובעת, בסמוך לאחר סיום עבודתו בתובעת, לקוח אשר אין חולק כי הנתבע הגיע אליו בזכות עבודתו בתובעת.
118. כימות התביעה - התובעת לא הציגה אסמכתא לעניין הנזקים שנגרמו לה לטענתה ואף לא לעניין הנזק שנגרם לתובעת בשל אובדן לקוח. אולם, מר אורבך הצהיר והעיד כי גובה החשבונית החודשית אשר שולם לתובעת על ידי חברת קוקה קולה עמד על סך של 4,060 ₪. מכאן עולה כי הוכח גובה הנזק אשר נגרם לתובעת (עמ' 6 לפ' ש' 18 – 26, עמ' 7 לפ' ש' 1 – 13). הנתבע לא הפריך טענה זו אף שיכול היה לעשות כן מתוקף היכרותו עם מחירי הענף ועם פעילות התובעת.