161. נוכח זאת, טען התובע, כי הינו זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 7 לחוק לשון הרע, בסך של 50,000 ₪. בנוסף, התנהגות הנתבע גרמה לנזקים חמורים לשמו המקצועי ולכבודו וכן לעוגמת נפש ולכן הינו זכאי לסך של 50,000 ₪ נוספים, כאשר התובע העמיד את תביעתו על סכום של 100,000 ₪ מטעמי אגרה.
162. התובע התייחס לטענת מר אורבך, כי יש לסלק את התביעה מחמת היעדר יריבות, וטען מנגד כי אין לקבל את בקשת הסילוק על הסף, מאחר ומדובר בפגיעה קשה בשמו הטוב, אשר בוצעה על ידי הנתבע עצמו.
163. מנגד טען מר אורבך, הנתבע, כי אין מדובר בטענה לחיוב אישי של מנהל התובעת, אלא בטענת הנתבע כנגד החברה, אשר מר אורבך הינו אורגן שלה על כן ,יש לסלק את התביעה כנגד הנתבע מחמת חוסר יריבות.
164. לטענת הנתבע, התובע לא הוכיח את יסודות העוולה המנויים בחוק לכן דין התביעה להידחות. לחילופין, גם אם ייקבע כי הוכחו יסודות העוולה, עומדות לחברה ההגנות שבחוק. בכלל זאת, התובע לא הוכיח כי הנתבע הוא ששלח את המסמך וכי הנתבע עצמו הוא שהפיץ את המסמך. דברי החברה היו תיאור בתום לב של עובדות אשר התגלו לה והיא ביקשה להביאן בפני צד ג', אשר היו לה קשרי עבודה תקפים אתו וזו אף הייתה חובתה כלפי הלקוח, צד ג'.
165. עוד טען הנתבע, כי מדובר בהגנת אמת דיברתי, הנופלת בגדרו של סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. כמו כן, לטענתו עומדות לחברה ההגנות המנויות בס' 15 (2) – 15(3) , 15(7) לחוק איסור לשון הרע, לאור הצורך הברור, בזמן הרלבנטי לשמור ולהגן על החברה ועל לקוחותיה. על כל אלו, יש להוסיף את הוראת ס' 16 לחוק, לפיה הפרסום לא חרג מהתחום הסביר. עוד טען הנתבע, כי התובע אף מוסיף ונותן שירותים ללקוח אשר הינו צד ג' ולכן לא הוכח כי נגרם לו כל נזק.
סילוק התביעה בשל היעדר יריבות-
166. כאמור לעיל, הטענה הראשונה אותה העלה הנתבע בסיכומיו הינה כי אין מדובר בטענה לחיוב אישי של מנהל התובעת, מר אורבך, אלא לטענה כנגד התובעת, אשר מר אורבך הינו המנהל שלה.
167. מקובלת עליי טענת הנתבע, כי ביצע את מעשה הפרסום במסגרת תפקידו כנושא משרה בחברה (ס' 73 לתצהירו, הפרסום בוצע באמצעות דוא"ל החברה בו מצוין תפקידו של הנתבע). לטענה זו הסכים גם התובע (ר' עמ' 1 ש' 1 – 2, לפ' דיון מוקדם מיום 30.12.15: "מוסכם כי התביעה כנגד מר אורבך בכל הנוגע לאיסור לשון הרע, היא מתוקף תפקידו כנושא משרה".
168. אולם, בהתאם לחוק בית הדין לעבודה, קיימת אפשרות להגיש תביעה אישית כנגד נושא משרה של המעסיק, אשר הפר את חוק איסור לשון הרע, מכוח סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה) : "(א)לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –... בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים".