180. אשר לחלקה השני של ההגנה - "עניין ציבורי" - חלק זה נבחן כשאלה ערכית, "הבוחנת האם קיים אינטרס חברתי המצדיק הכשרת פרסום פוגעני שיש בו לשון הרע... שאלה זו מושפעת ממדיניות שיפוטית, ועניינה הוא נורמטיבי, בעל מימד אובייקטיבי, הנבחן על רקע נסיבות המקרה" (עניין אבידן, עניין נודלמן; כן ראו את דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ. קראוס, פ"ד נב(3)1 (1998)). המבחן שנקבע בפסיקה הינו האם הפרסום "תורם לגיבוש דעת קהל בעניין מסוים, אם יש בו כדי לתרום לשיח הדמוקרטי, וזאת לא בהתייחס לציבור ככלל אלא בנוגע לציבור אליו הופנה הפרסום (עניין אבידן, רע"א 10520/03 בן גביר נ. דנקנר , פורסם בנבו, ניתן ביום 12.11.06, אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997), בעמ' 227-228).
181. בנסיבות מקרה זה, לא עומדת לנתבע הגנת טענת אמת בפרסום ביחס לביטויים הבאים: "גנב" וכן המשפט המצוין בהודעה "עובד שלמראית עין יצר תדמית של עובד נאמן ולויאלי ללקוחות החברה כמצג שווא". מדובר בביטויים משמעותיים בהודעה ובעלי השפעה על צדדים שלישיים אליהם מיועדת ההודעה. השימוש במילה "גנב", כאשר ההודעה נשלחת ללקוח מאת מעסיק קודם של התובע שכנגד, מתפרש ככינוי גנאי ויוצר מצג כי התובע ביצע מעשה של גניבה חומרית לגביה מוזהר הלקוח. בנסיבות אלו, ישנה חשיבות לאופן ניסוח ההודעה ולשימוש בביטויים אשר לא יחרגו מגדר הסביר על מנת להשיג את המטרה לה טען הנתבע. בהודעה אף לא צוין כי במקרה הספציפי, עיקר טענת הנתבע היא כי התובע שכנגד "גנב" את הלקוח אשר הינו הנמען אליו ממוענת ההודעה, אלא נעשה שימוש מכוון ועמום במילה "גנב", באופן החורג מגדר הסביר, בנסיבות מקרה זה. אוסיף, כי כאמור לעיל שוכנעתי כי התובע הפר אמונים אולם לא הוכח בפניי כי התובע ביצע מעשה של גניבה.
182. בהתאמה לאמור לעיל, המשפט הנוסף אשר צוין בהודעה "למראית עין יצר תדמית של עובד נאמן ולויאלי ללקוחות החברה כמצג שווא" יוצר מצג כי התובע שכנגד הפר את אמון לקוחות החברה ויצר כלפיהם מצג שווא. טענה זו לא הוכחה בפניי ואף לא נטענה. לפיכך, מצאתי כי גם חלק זה של ההודעה אינו אמת.
183. מאחר ואלו עניינים מרכזיים בהודעה, הרי שהודעה זו אינה נופלת לגדר הגנת ה"אמת", ומשאינה עומדת בקריטריון האמת, לא נדרשת הכרעתי בשאלה האם ההודעה עומדת בגדר קריטריון בדבר "עניין ציבורי".
הגנה מכוח סעיף 15 לחוק לשון הרע-
184. הנתבע הסתמך על שני סעיפים - סעיף 15(2) וסעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע. ס' 15(2)-(3) לחוק, קובעים כי: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: (2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום; (3)הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר".