185. סעיף 16 (א) לחוק איסור לשון הרע, קובע כי בנוסף לתנאים הקבועים בס' 15 נדרש להוכיח כי הפרסום לא חרג מהתחום הסביר וכי הפרסום היה בתום לב: "הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב. (ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:...(3)הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15".
186. בהתאם לפסיקה (ר' עניין אבידן והאסמכתאות המובאות שם), את תום הלב הנדרש יש לבחון הן בהתייחס לאינטרסים הרלוונטיים לסעיף המשנה הנדון והן בהתייחס להקשר של יחסי עבודה על מאפייניהם הייחודיים, כאשר "חובת תום הלב מערבת אלמנטים סובייקטיביים ואובייקטיביים כאחד".
עוד נפסק כי "אל למפרסם להתכוון לפגוע יתר על המידה" (דנ"א 2121/12 פלוני נ. דיין-אורבך, פורסם בנבו, ניתן ביום 18.9.14).
187. בהתאם לפסיקה ולספרות, על מנת לעמוד בהגנה המוקנית מכוח סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע, על הנתבע להראות שהייתה עליו חובה לבצע פרסום; עליו להראות כי החובה חלה כלפי כל מי שאליו הופנה הפרסום; יש להוכיח שהחובה נגעה לתוכנו של הפרסום המסוים המהווה את עילת ההליך, היינו כי יש "קשר הגיוני" בין החובה לפרסם לבין הפרסום שבמחלוקת; ולבסוף יש לעמוד בדרישת תום הלב שפורטה לעיל (עניין אבידן, שנהר, בעמ' 282)
188. במקרה שבפניי, הנתבע טען בעדותו כי הייתה לו חובה חוקית למסור את הדברים:
"ש. מפנה לנספח א' לתביעה שעניינו פצויים בגין לשון הרע - תאשר שאתה כתבת את המייל הזה?
ת. מאשר.
...
ש. אתה כותב בפסקה השלישית, אתה עליו כך " ..."גנב... " – תפנה אותי לאסמכתא אחת שמבססת לך את הטענה שהתובע בתיק הזה גנב? מה הוא גנב?
ת. גנב זכויות יוצרים, הוא השתמש במשאבי החברה, הוא השתמש בטל' של החברה.
ש. זו הגדרת גניבה בספר החוקים.
ת. לא מכיר את ספק החוקים. מחובתי בעת שהכנסתי ללקוח כל כך רגיש שמנהל חברה כל כך גדולה עם מדע רגיש וסודי, ופרטי המחויבות המוסרית שלי כגורם שהכניס את שמגר לביתו, בצורה הקרובה ביותר למען הסר ספק, עובדי התובעת יכלו להכנס לבית הלקוח אף ללא נוכחותו. זו רמת האמון שהיתה בינינו. חשתי מחוייבות ליידע את הלקוח בחשיפה שיכולה להיגרם.
ש. מתי כתבת את המיל הזה.
ת. מספר ימים אחרי שמצאנו שהוא העביר את הדומין והתחלנו בבדיקות וגילינו את ההפרות ההסכם השונות שהוא ביצע. רשום לך התאריך. חושב שב – 17/3 שנת 14' אם אני זוכר נכון.
ש. מתי התובע סיים לעבוד בתיק הזה?
ת. בתחילת ינואר 14'. אני מדבר על התנהלות של עובד במהלך העסקתו ברדיקס ושאלת לגבי מה האו גנב – מסמכים וידע, הוא עשה הרבה פעילות של הוצאת קניין רוחני מהחברה.
ש. זה מצדיק הכפשתו של עובד על גניבה?
ת. היתה לי כוונה להתריע בפני לקוח שהיה לי איתו קשר במשך 15 שנה והייתי בן ביתו ואני הכנסתי אליו את שמגר. לקוח שידעתי שעוזב אותי. ברור לי לגמרי שהוא לא יחזור אלי. עדיין חובתי המוסרית והחוקית להתריע בפניו"(עמ' 12 לפ' ש' 8 – 30, עמ' 13 לפ' ש' 1 – 11).
189. בנסיבות מקרה זה, איני סבורה כי לנתבע הייתה חובה חוקית כלשהי למסור מידע לצד ג', הלקוח, מאחר והפגמים אותם מצא מנהל התובעת(הנתבע) לא היו ביחסים בין התובעת לבין לקוחותיה, אלא ביחסים בין החברה לבין התובע. מאחר ומדובר ביחסי מעסיק – עובד ולא ביחסי עובד – לקוח, בנסיבות מקרה זה בהן עיקר הטענות היו ביחס להקמת עסק עצמאי מתחרה, איני סבורה כי הייתה חובה למסור מידע ללקוח, לא כל שכן, לקוח אשר ידוע כי כבר עתיד לעזוב את החברה.