29. הקבלן מוגדר במבוא להסכם כ"גזיאל את אבנר (2007) בע"מ ח.פ 51-3970749 מרח' זומרשטיין 21 נתניה", כאשר בסעיף 15 להסכם קבעו הצדדים כי "כתובות הצדדים הינן כמפורט במבוא לחוזה...". חנה אפוא, שלחה את מכתב הביטול למשרד בנתניה - אשר מהווה את כתובת הקבלן כפי שנרשמה בהסכם - ומשכך עולה שליחתו בקנה אחד עם לשון הוראותיו של ההסכם. זאת ועוד, לא מצאתי לקבל לעניין זה את טענת הקבלן לפיה היה על חנה למסור את המכתב למענו של מנהל הקבלן, מר רוברט גזיאל, אשר ברחוב הגפן 7 במושב ינוב (להלן: "המשרד בינוב") ולא למשרד בנתניה, אשר מהווה את כתובתו לפי ההסכם. טענת הקבלן לקיומה של כתובת אחרת למשלוח, השונה מזו הקבועה בהסכם, איננה שוללת בהכרח הימצאו של מען פעיל אף במשרד בנתניה. ככל שחפץ הקבלן כי הודעה על ביטול ההסכם לשם מחיקת הערת האזהרה לפי סעיף הביטול תומצא למשרד בינוב, הרי שהיה עליו לעדכן את כתובתו בהסכם בהתאם. משעה שבחר הקבלן שלא לעשות כן, וזאת מטעמים השמורים עמו, הרי שאינו יכול להיבנות מטענה לאי-שליחת מכתב הביטול לכתובתו העדכנית.
יתרה מכך, אינני סבור כי הטענה לחוסר עדכניותה של כתובת הקבלן במשרד בנתניה הוכחה גם לגופו של עניין, הן מאחר שטענת חנה לפיה אף במרשמי רשם החברות מופיע המשרד בנתניה כמענו הרשמי של הקבלן - לא נסתרה על-ידי הקבלן, והן נוכח העובדה שאף במועד שליחת מכתב הביטול הופיע על תיבת הדואר של המשרד בנתניה באותיות קידוש לבנה הכיתוב "גזיאל ובניו" (וזאת בהתאם לצילומי תיבת הדואר אשר צירפה חנה לתיק – נספח 4 להמרצת הפתיחה).
30. אינני מוצא אף נפקות ממשית לטענה כי בהליך הראשון שלחה חנה את מסמכי ההליך למשרד הקבלן בינוב ולא למשרד בנתניה. מדובר בשני הליכים שונים, כאשר בענייננו, לאחר פס"ד ההפרה שניתן בהליך הראשון, ביקשה חנה לבסס עמידתה בדרישותיו המדויקות של ההסכם אשר, כאמור, מפנות למען הקבלן בנתניה ולא למשרדו בינוב. לאור זאת, הגם שבמכתביו של עו"ד מאנדל לחנה (מיום 8.9.2016 ומיום 2.4.2017), נכתב כי המשרד בנתניה איננו מהווה את כתובתו העדכנית של הקבלן, אינני סבור כי יש בכך כדי לשנות מהסכמת הצדדים עצמם בדבר הכתובת למשלוח, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהוראות ההסכם, קל וחומר נוכח בחירתו של הקבלן שלא לעדכן את מענו הקבוע בהסכם זה אף לאחר תוצאות פס"ד ההפרה.
31. בנוסף לכך, סבורני כי גם הדרך בה נשלח מכתב הביטול מתיישבת עם אומד דעת הצדדים כמשתמע מלשונו של ההסכם. הקביעה בסיפת סעיף 15 להסכם לפיה "כל מכתב שישלח בדואר רשום לכתובת כאמור [הכוונה לכתובת המופיעה במבוא להסכם, הערה שלי – י.ש] יחשב כהגיע ליעדו כעבור 48 שעות מעת שיגורו" הינה אך ביחס למועד בו יחשבו מכתבים שנשלחו בדואר רשום ככאלו אשר נתקבלו ביעדם. ואולם, אינני מוצא בסעיף האמור כל חיוב לבצע את המשלוח עצמו באמצעות דואר רשום בלבד, ומשכך, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק התרופות, חופשים הצדדים לשלוח את הודעת הביטול גם "בדרך אחרת המקובלת בנסיבות העניין". במקרה שבפני, נשלח מכתב הביטול באמצעות שליח, אשר פקד את משרד הקבלן בנתניה שלוש פעמים שונות, כאשר לפי האמור באישור המסירה (נספח 4 להמרצת הפתיחה), בביקור השלישי אף הדביק השליח את מכתב הביטול על דלת הקבלן. בנוסף לכך, צירפה חנה צילומים המתעדים את פעולת הנחת המכתב בתא הדואר במשרד בנתניה (נספח 4 להמרצת הפתיחה). אומנם, אישורי המסירה אינם חתומים בענייננו, אך שם השליח מופיע עליהם בכתב יד, לרבות השעות בהן פקד את המען, ואף צורפו על-ידי חנה ראיות נוספות כאמור, אודות נקיטתה בפעולות לשם המצאת מכתב הביטול למענו של הקבלן הרשום בהסכם. לאור זאת, נחה דעתי כי שליחת מכתב הביטול בוצעה בהתאם לכוונת הצדדים המשתמעת מהוראותיו של ההסכם.