35. לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי מכתב הביטול אשר המציאה חנה לקבלן לצורכי סעיף הביטול ומחיקת הערת האזהרה במסגרתו, עולה בקנה אחד עם אומד דעת הצדדים כפי שהוא בא לידי ביטוי בלשון ההסכם ובנסיבות העניין. יחד עם זאת, ומאחר שחלק ניכר מטיעוני הקבלן הוקדש להצעתו לקיום עסקת הפדיון, אתייחס בתמצית גם לנקודה זו.
א. מימוש עסקת הפדיון
36. לעמדת הקבלן, כל עוד לא בוטל ההסכם כנדרש יש באפשרותו להמשיך ולקיימו, ובהתאם, במסגרת מכתב הפדיון הובעה נכונותו לקיומה של עסקת הפדיון (ולתשלום כלל הסכומים אשר נפסקו לטובת חנה). מנגד טוענת חנה, כי הצעת הקבלן להעברת התמורה בגין עסקת הפדיון איננה רלוונטית עוד נוכח חלוף פרק הזמן למימושה.
37. גם אילו אניח, לצורכי הדיון בלבד, כי ההסכם לא היה מבוטל כנדרש בסעיף הביטול לצורך מחיקת הערת האזהרה, הרי שגם בכך אין די על מנת להשיב את עסקת הפדיון על כנה. לפי הקבוע בנספח השלישי (נספח 1 להמרצת הפתיחה), עסקת הפדיון, אשר במסגרתה הוקנתה לקבלן הזכות לתשלום סך של 3.5 מיליון ₪ חלף מסירת הדירות לחנה, הוגבלה בזמן. בהתאם לתנאי עסקה זו, היה על התשלום האחרון של סכום הפדיון (על סך 1.3 מיליון ₪ מתוך התמורה הכוללת) להימסר לחנה "עד 45 יום לאחר קבלת היתר הבניה", כאשר "היתר הבניה מוגבל עד 1.7.12 ולא יאוחר מ 1.10.12". הנה כי כן, הצדדים תחמו בנספח השלישי באופן ברור את פרק הזמן לקבלת היתר הבנייה, וכפועל יוצא, את המועד האחרון להעברת התשלום, אשר חלף עוד בשנת 2012. מגבלה זו אף איננה משוללת היגיון כלכלי, שהרי מחירי הדיור אינם שוקטים על שמריהם, וקביעת מסגרת זמנים לזכאות הקבלן למימוש עסקת הפדיון במחיר קבוע – כפי שנקבעה בתנאי העסקה בענייננו - מתיישבת עם ההנחה בדבר קיומן של תמורות במחירי שוק זה. כמו כן, עצם הפרת הקבלן את הנספח השלישי ועסקת הפדיון במסגרתו, אינה מקנה לו את הזכות "ליהנות מעוולתו" באמצעות מתן אפשרות בלתי מוגבלת בזמן להחייאתה של עסקת הפדיון.
מסקנתי לפיכך הינה, כי עסקת הפדיון איננה עוד בתוקף, ועל כן, הצעת הקבלן לקיימה כיום איננה משום תיקון הפרתו היסודית את ההסכם [לכל היותר, מהווה הצעה כאמור משום הצעה חדשה, אשר לא קובלה]. בנסיבות אלו, אינני מוצא כל פסול בהעדר רצונה של חנה להיענות להצעה לקיום עסקת הפדיון, וממילא אין בהצעה כאמור כדי למנוע מחנה את אפשרות ביטולו של ההסכם.
38. יתרה מכך, אני סבור כי התוצאה אליה הגעתי מתיישבת גם עם שיקולי הצדק בענייננו. בניגוד לטענת הקבלן, לא מדובר במקרה בו ישנה עמידה דווקנית על כוונת ביטול ההסכם על אף כוונתו לחזור בו מן ההפרה, שכן, כאמור, הצעת הקבלן הייתה ל"החייאת" עסקה שהמועד לקיומה חלף עוד בשנת 2012, ואין באי-קבלתה כדי להוות חוסר תום לב מצד חנה. אדרבא, דומה כי בנסיבות שבפני דווקא "כבילת" חנה להסכם שהופר במשך קרוב לעשור שנים על אף ארכות שונות שניתנו לקיומו, ללא יכולת לבטלו ותוך הותרת הערת האזהרה על כנה והטלת עיקולים עליה מטעם נושי הקבלן – היא שאיננה תואמת לתחושת הצדק.
כמו כן, אינני סבור כי בנסיבות בהן עסקת הפדיון פקעה זה מכבר יש באי-צירופו של מכתב הקבלן במסגרתו הוצע לחנה לקיימה מהווה חוסר תום לב או העדר ניקיון כפיים מצידה, באופן שיש בו כדי לשלול את הגשת ההליך בהמרצת פתיחה. בהתאם, לא מצאתי כל נפקות להתנהלות חנה בהליך הראשון כדי לבסס טענה של חוסר תום לב בתובענה שבפני.