9.8. כללו של דבר, הנני מעדיף את גרסת הנתבע 2, לפיה, מטרת משיכת השיק לא הייתה לשם מרמה והונאת נושים, כי אם לתפעולה הרגיל והשגרתי של העמותה ולפיכך, אין להטיל חבות אישית עליו. בכל הקשור לנתבעים 3 ו-9, הרי שלא עלה בידי התובע לקשור מי מהם לפעילות העמותה ולסיחור השיק נשוא התובענה. אף באשר ליתר הנתבעים לא הוצגו אישורי מסירה כדין.
9.9. באשר לנתבעת 1, בשים לב להודאת הנתבע 2, כי העמותה עשתה שימוש בשיק נשוא התביעה בתורת הלוואה ובשים לב להוראת סעיפים 58 ו-21 (לתוספת הראשונה) לחוק העמותות, התש"ם-1980, בדבר פירעון חובות של עמותה שפורקה, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת פירוקה של הנתבעת 1, הרי שדין התביעה כנגדה להתקבל.
10. לאור האמור – הנני מורה כדלקמן:
10.1 דין התביעה נגד הנתבעת 1 להתקבל בחלקה בשיעור סכום השיק . משכך, הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 8,000 ₪ מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבעת 1 תישא בהוצאות משפט בדמות אגרת בית משפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪.
10.2 דין התביעה נגד הנתבעים 2,3 ו-9 להידחות, ונגד יתר הנתבעים להימחק. בנסיבות לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, כ"ה חשוון תשע"ח, 14 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.
ניר נחשון