המשמעות המעשית של מעבר מאחריות שילוחית לאחריות פלילית על פי תורת האורגנים היא הרחבה ניכרת של תחולתן של נורמות משפטיות על תאגידים. אחריות פלילית של תאגיד איננה עוד חריג בנוף המשפטי והיא אינה מוגבלת לסוג מסוים של עבירות. זאת ועוד, אין עוד דרישה כי מכלול יסודות העבירה יתקיימו באורגן אחד מסוים; אדרבא, פעולות שונות של אורגנים שונים, ובהתקיים יסוד נפשי מתאים, עוברות תהליך של ייחוס לתאגיד, ומכאן יוצא כי התאגיד ביצע את מכלול הפעולות והיה בעל היסוד הנפשי הרלוונטי בהתייחס לכלל יסודות העבירה, עד כי תקום לו אחריות פלילית [ר' בעניין זה ולעניין ההשוואה בין תורת האורגנים לאחריות שילוחית גם א. חביב-סגל דיני חברות כרך ב 139-143 (2004) (להלן: "חביב-סגל")].
29. לסיכומו של פרק זה, בהמשך לאמור לעיל ולאור תורת האורגנים – יש ממש בטיעון הנאשמת כי לא ניתן לנהל הליך פלילי נגדה בגין מעשיהם של אורגנים שפעלו במסגרתה של חברה אחרת. הרי כשבוצעו העבירות הפליליות לכאורה, על פי הנטען בכתב האישום, פעלו הנאשמים 2 ו- 3 במעשים הנטענים בכתב האישום כאורגנים של חברת היעד ולא כאורגנים אצל הנאשמת. ודוק: גם כאשר מדובר באורגנים הפועלים אצל הנאשמת כיום, אך אלה ביצעו לכאורה מעשים פליליים במסגרת פעילותם כאורגנים של חברת היעד, אין אפשרות להעמיד את הנאשמת לדין בגין המעשים. העניין איננו מתיישב עם תורת האורגנים ועם האחריות הפלילית הישירה המוּשֶתת על פי הדין הפלילי הישראלי על תאגידים כאמור לעיל. בנקודה זו יש להבהיר כי אף הנאשמת לא הייתה אורגן אצל חברת היעד בזמנים הרלוונטיים.
לכאורה במועד ביצוע העבירות הנטענות בכתב האישום לא היה כל אשם בנאשמת. העמדה לדין של הנאשמת בגין עבירות שבוצעו לכאורה על ידי חברת היעד כמוה כהטלת אחריות פלילית על פלוני בגין מעשים שביצע אלמוני.
פרשנות סעיף 323 בחוק החברות
30. סעיף 323(4) בחוק החברות קובע כי חברת היעד תחוסל עם אישור המיזוג ותימחק ממרשם החברות. אין מחלוקת כי המיזוג דנן הושלם ובוצע כדין (זאת ביום 14.5.2015). עוד אין מחלוקת כי משמעות הדבר היא כי חברת היעד חוסלה. בנסיבות אלה, יש ממש בטיעון בא כוח הנאשמים כי חברה שחוסלה משולה לאדם שמת ובנסיבות אלה אין מקום לנהל נגדה הליך פלילי.
31. לאור סעיף 4 בחוק הפרשנות, סבורתני כי יש לגזור גזירה שווה לעניין סעיף 236 בחסד"פ בין תאגיד לאדם.
סעיף 4 הנ"ל קובע כדלהלן: "מקום שמדובר באדם - אף חבר-בני-אדם במשתמע, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד". עוד בעניין זה ר' גם פרשת מודיעים, עמ' 380:
"לעניין כושרה של תופעה להיות נושא לזכויות ולחובות - אין כל הבדל בין תאגיד לבן-אדם. זה כזה מוכר בעולם המשפט כאישיות משפטית. זה כזה הוא "ריאלי", עד כמה שהמשפט הוא ריאלי, וזה כזה הוא "מלאכותי" עד כמה שהמשפט הוא מלאכותי. זה כזה הוא "אדם" - להבדיל מבן-אדם - במובן הנורמאטיבי. אכן, הריאליות או המלאכותיות נבחנות ביחס לתכונות אנושיות ולקיום אנושי. בהקשר זה הבחנות אלה הן רלוואנטיות ותקפות. אין הן רלוואנטיות ואין הן תקפות ביחס לקיום הנורמאטיבי. קיום זה הוא ריאלי ומלאכותי בעת ובעונה אחת. לתאגיד קיום נורמאטיבי, והוא "אדם" בעולם הנורמאטיבי."