סעיף 236 בחסד"פ קובע את השלכת מותו של נאשם על ההליך הפלילי: "נפטר אדם ייפסק כל הליך פלילי נגדו". אדם יהיה גם תאגיד – ודאי שמדובר בפרשנות אפשרית לטובת הנאשמת [עוד בעניין זה ר' גם סעיף 5 בחוק החברות שלפיו: "קיומה של חברה הוא מיום ההתאגדות המצוין בתעודת ההתאגדות ועד לפקיעת ההתאגדות, כתוצאה מחיסולה של החברה"].
32. נראה כי המאשימה אינה חולקת על פרשנות זו, שאם לא כן הייתה מאשימה את חברת היעד. לאור זאת ולאור ההליך בו נקטה המאשימה, אין מקום לטיעוניה כי חיסולה של חברת היעד אינו הליך סופי.
המאשימה לא ביקשה להחיות את חברת היעד, ובכל מקרה ההוראות בפקודת החברות הדנות בהחייאת חברה נוגעות לחיסול חברה בהליך של פירוק עקב חובות ולא לאחר הליך של מיזוג. אין היגיון בהחייאת חברה שחוסלה לאחר מיזוג, ולעומת זאת יש היגיון רב, בנסיבות המתאימות, בהחייאת חברה לאחר פירוק.
33. לשיטת המאשימה, סעיף 323(2) בחוק החברות משמש מקור חוקי לניהול ההליך הפלילי נגד הנאשמת לאחר שקלטה את חברת היעד בהליך של מיזוג. סעיף 323(2) הנ"ל קובע כדלקמן: "יראו את החברה הקולטת כאילו היתה חברת היעד בכל הליך משפטי, לרבות בהליכי הוצאה לפועל". המאשימה הוסיפה וטענה כי העובדה שהמחוקק מצא לנכון להדגיש את הליכי ההוצאה לפועל ממחישה כי כל ההליכים האחרים מובָנים מאליהם ובסמכותו של בית המשפט.
בא כוח הנאשמים טען לעניין זה כי הזירה המשפטית של סעיף 323 בחוק החברות היא הזירה האזרחית, והזירה העונשית נדונה בחוק העונשין בסעיף 23 שבו.
34. סבורתני כי הלוגיקה שנקטה המאשימה אינה מבוססת ואין לקבלה. סעיף 323 דן בהסדרת החיובים האזרחיים של חברת היעד אל מול נושיה, ותכליתו היא הגנה על נושים ועל בעלי מניות המיעוט בחברת היעד. לטעמי, הזירה הפלילית זרה לסעיף זה.
35. בהקשר זה אעיר כי פרשנות המאשימה את ההחלטה בפרשת תורג'מן איננה נכונה על פי הבנתי, ומפרשה זו יש ללמוד דווקא חיזוק לטענת הנאשמים ולמסקנתי דלעיל.
ההחלטה בפרשת תורג'מן דנה בשאלה אם ניתן להעמיד לדין פלילי חברה שמצויה בהליכי פירוק, זאת לאור נוסח סעיף 267 בפקודת החברות [נוסח חדש], אשר קובע כדלהלן:
"משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".
בית המשפט קבע כי תכלית ההוראה היא הגנה על נושים של חברה בפירוק באמצעות חלוקה שוויונית של נכסי החברה. תכלית זו אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון שבניהול הליכים פליליים, ואין לגזור גזירה שווה בין הליך הפירוק והמשמעויות הנגזרות ממנו לעניין ניהול הליכי גבייה אל מול החברה ובין הרציונלים שבניהול ההליך הפלילי. ההליך הפלילי זר למטרות עיכוב ההליכים [ר' פרשת תורג'מן, שם, עמ' 807 – 809].