"...יש להבדיל הבדל היטב בין הכלל המחייב את הרשות המינהלית לבין הסעד של הפרת הכלל הניתן על-ידי בית המשפט. הכלל מצוי במישור אחד, והסעד מצוי במישור אחר. בית המשפט עשוי לשקול, לאחר מעשה, שיקולים שונים מן השיקולים המחייבים את הרשות לפני מעשה" (בג"ץ 2911/94, 3486 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים ואח'; מסאלחה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, עירון ואח' [58], בעמ' 304).
ברוח דומה ציינה השופטת דורנר:
"...יש להבחין בין כללים ראשוניים, המורים למינהל כיצד לפעול, לבין כללים משניים, המסדירים את התוצאות המשפטיות של הפרת הכללים הראשוניים ואת הסעדים בשל ההפרה" (בג"ץ 2918/93, 4235 עיריית קרית גת נ' מדינת ישראל; המועצה המקומית אריאל ואח' נ' ממשלת ישראל ואח' [59], בעמ' 848).
אכן, לא כל פגם מביא לבטלות ההחלטה המינהלית. בדרך-כלל, רק פגם מהותי גורר אחריו תוצאה של בטלות (ראה: בג"ץ 161/80 מלון סן טרופז בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' [60], בעמ' 711; בג"ץ 465/93, 1135 טרידט ס.א., חברה זרה ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, הרצליה ואח'; כונס הנכסים הרשמי נ' ראש עיריית הרצליה ואח' [61], בעמ' 635). מהותיות הפגם נקבעת על-פי שני שיקולים: האחד, אם הפרת סדרי המינהל עשויה הייתה להשפיע על תוכן ההחלטה; השני, מה תהא ההשפעה על עניין הפרט והכלל, אם ההחלטה תבוטל. אכן, בטלות ההחלטה תבוא רק אם יש צידוק ענייני לכך. שאלה זו תיקבע על-פי "בחינה פונקציונאלית ולא בחינה טכנית ופורמאלית" (בג"ץ 400/89 (בשג"ץ 277/89) לויט ואח' נ' נשיא בית הדין הצבאי במחוז שיפוט דרום ואח' [62], בעמ' 711). בצדק ציין פרופ' זמיר, כי:
"רק הפרה מהותית של סדרי ההליך המינהלי, שיש בה פגיעה ממשית בעקרון משפטי או פגיעה ממשית בזכות אדם, עשוייה להצדיק ביטול ההחלטה...
...
--- סוף עמוד 70 ---
...השאלה אם ההפרה הינה מהותית ולפיכך היא צריכה לגרור ביטול ההחלטה מוכרעת בכל מקרה ומקרה בעיקר על יסוד שני שיקולים אלה: ראשית, האם ההפרה עשוייה היתה להשפיע על ההחלטה או, לשון אחרת, האם ההחלטה עשוייה היתה להיות שונה לולא ההפרה; ושנית, מה תהיה הפגיעה בטובת הצדדים מזה ובטובת הציבור מזה, אם ההחלטה המינהלית תבוטל בשל ההפרה" (זמיר בספרו הנ"ל (כרך ב) [91], בעמ' 683-684).
90. כפי שראינו, לא הונחה בפני שר התחבורה תשתית עובדתית ראויה, באשר לפגיעה בחופש התנועה של התושבים החילוניים המתגוררים בשכונות החרדיות, העוטפות את רחוב בר-אילן. ההתייחסות של שר התחבורה לרחוב בר-אילן הייתה כאל דרך עורקית ללא גישה ישירה לשימושי קרקע גובלים, אך אופיו של רחוב בר-אילן הוא שונה. הוא מהווה גם דרך עורקית בעלת גישה ישירה לשימושי קרקע גובלים. כתוצאה מכך, לא נשקל עניינם של התושבים החילוניים המתגוררים בשכונות החרדיות, ואשר סגירתו החלקית של רחוב בר-אילן לתנועה בשבת פוגעת בהם. יצוין, כי ועדת שטורם נתקלה בבעיה דומה לעניין סגירת רחובות בשכונת הר-נוף לתנועה בשבת ובמועדי ישראל. מבחינת ההליך המינהלי התמודדה הוועדה עם כך כראוי. היא פנתה בקריאה לתושבים החילוניים למסור מידע על מקומות מגוריהם. היא ערכה מיפוי של מקומות המגורים של התושבים החילוניים. היא ערכה סימון של כבישים ושל דרכי גישה אשר יישארו פתוחים לתושבים החילוניים ולמבקריהם. כל זאת לא עשה שר התחבורה. זהו פגם בהליך קבלת ההחלטה על-ידי שר התחבורה. האם פגם זה הוא מהותי? מנקודת מבטו של השיקול הראשון – השפעת ההפרה על תוכן ההחלטה – הפגם הוא בוודאי מהותי. כפי שראינו, הנתונים בדבר התושבים החילוניים בשכונות החרדיות הסובבות את רחוב בר-אילן קריטיים באשר להחלטה על סגירתו החלקית של רחוב בר-אילן לתנועה בשבת. הפגם הוא מהותי גם מנקודת מבטו של השיקול השני, שעניינו השפעת הבטלות על עניין הפרט והכלל. אמת, יהא בכך כדי למנוע סגירתו המיידית של רחוב בר-אילן, על-פי החלטת שר התחבורה. כתוצאה מכך, תימשך הפגיעה הקשה, החמורה והממשית ברגשות הדת ובאורח החיים הדתי של התושבים החרדים. אך אין מנוס מכך, כאשר מול פגיעה זו עומד חופש התנועה, וטרם נקבע אם האיזון הראוי בין הפגיעה בזכות לבין הפגיעה ברגשות מקיימת את המבחנים המשפטיים בעניין זה.