6. במהלך הדיונים לפנינו עלתה הצעה כי רחוב בר-אילן ייסגר, כהמלצתה של ועדת שטורם וכהחלטת השר, אך בה-בעת יוסכם כי רחוב ים-סוף – שנסגר על-פי צו ראש-העירייה, בניגוד להמלצתה של ועדת שטורם – ייפתח כהמלצת ועדת שטורם. לשון אחר: הצענו כי המלצתה של ועדת שטורם תתקבל במלואה: גם לסגירה גם לאי-סגירה. העותרים התוקפים את החלטת השר הסכימו להצעה, והשר ביקש שהות לעיין בה. לאחר זמן הודיענו השר כי מסרב הוא להצעה, ובסירובו סמך עצמו אל סירובו של ראש-עיריית ירושלים. הטעם העיקרי לדבר: "אין זיקה תעבורתית משמעותית בין סגירת רחוב בר-אילן ובין פתיחתו מחדש של קטע מרחוב ים-סוף. רחוב ים-סוף אינו מהווה חלופה לרחוב בר-אילן".
אודה ואתוודה: תשובה זו לא ירדתי לחקרה. ושלושה טעמים עיקריים לדבר. ראשית לכול, איש לא אמר כי פתיחת רחוב ים-סוף אמורה להקל "תעבורתית" על סגירתו של רחוב בר-אילן. גם ועדת שטורם לא אמרה כן. כל שאמרה ועדת שטורם לא
--- סוף עמוד 126 ---
היה אלא שרחוב זה "משמש ציבור רחב משכונות רמת-אשכול וגבעת המבתר ומשמש עורק תחבורה מרכזי לתושבי שכונות אלו". דברים אלה איש לא הפריך. שנית, היה ברור לכול כי אותו quid pro quo – סגירה תמורת פתיחה – נועד לייסד תשתית לוויתורים הדדיים ולסובלנות הדדית. וכי העותרים לא ידעו את שיודע ראש-עיריית ירושלים, כי פתיחת רחוב ים-סוף לא נועדה לשמש תחליף תעבורתי לסגירת רחוב בר-אילן? אכן, הקורא את מכתבו של ראש-העירייה אל שר התחבורה ידע ויבין: ככל שפרנסי העיר ירושלים דהאידנא נוגעים בדבר, רחוב שנסגר לא ייפתח.
דבר אחרון: בלא כל קשר לעמדתו של ראש-עיריית ירושלים, לא שמענו מפי השר תשובה ראויה מדוע החליט לאמץ את המלצות ועדת שטורם בחלקן המחמיר אך לא בחלקן המקל. כשאני לעצמי, דומני שהנטל הוא על השר להסביר ולפרש מדוע רואה הוא לאמץ את ההמלצות אך בחלקן המחמיר בלבד. הסבר ופירוש לא שמענו ולא ידענו.
ואשר לוועדת צמרת
7. בתצהירו שמיום 6 בנובמבר 1996, דן שר התחבורה ארוכות בדוח ובהמלצות של ועדת צמרת. ככל שעלה בידי להבין, החליט השר שלא להידרש להמלצות הוועדה הואיל ונתגלעו חילוקי דעות בין חבריה באשר להסדר התחבורה בשבת. בה-בעת, מוסיף השר ומסתמך בדבריו על אותו חלק מהמלצות הוועדה המורה על סגירת רחוב בר-אילן בשבתות ובמועדים בעת התפילה. מעין אִין ולאו ורפיא בידיה. ואני לא ידעתי: האם שימש דוח ועדת צמרת את השר או לא שימש? או אולי שימש רק לחומרה?