--- סוף עמוד 237 ---
בעמ' 583-587, והוא, שקיימת חזקה לטובת הלגיטימיות של הוראת חוק שנתקבל בכנסת, או של חקיקת משנה מאת רשות מוסמכת, עד שלא שוכנע בית המשפט בהיפוכו של דבר. הבהרתי ש, בעמ' 587, כי חזקה זו יפה גם לעניין שאלת המידתיות. מי שטוען כי הפגיעה בערך יסוד או בעיקרון בסיסי אינה עומדת "ביחס ראוי לתועלת הצומחת מהשגת המטרה הראויה", קרי שניתן היה להשיג את אותה מטרה תוך פגיעה בערכים במידה קטנה יותר, חובה עליו לשכנע את בית המשפט בנכונות עמדתו זו. אם אחרי שמיעת הראיות והטיעונים נשאר בית המשפט בספק לעניין אותה שאלה, אם אכן פוגעת ההוראה (שחוקיותה נתקפת) בערכי יסוד "במידה הקטנה ביותר", ואין הוא בטוח שמא לא ניתן למצוא פתרון חלופי להשגת המטרה הראויה הפוגע פחות בעיקרון המוגן, אזי אין עליו לפסול את ההוראה. רק אם נראה לבית המשפט בעליל, כי ההוראה פוגעת בזכות הבסיסית בצורה דיספרופורציונאלית להשגת המטרה הרצויה, וכי מתבקש ממש פתרון חלופי למימוש אותה מטרה אשר כרוך בפגיעה פחותה במידה משמעותית, תהיה הצדקה להכריז על אותה הוראה כבטלה בשל נימוק זה.
אולם במקרה הנדון נחה דעתי, כי רשאי בית המשפט להשתכנע, על סמך הנימוקים העניינים שפורטו על-ידי חבריי, כי אכן כלל 27 לכללי הלשכה פוגע מעבר למידה הראויה בזכויות היסוד של הלקוחות ושל עורכי-דין אחרים, וכי מן הדין אפוא לראותו כבטל.
הוחלט כאמור בפסק-דינו ל הנשיא.
ניתן היום, ל' בתשרי תשנ"ז (13.10.96).