פסק-דין
מ"מ הנשיא (זוסמן):ו חמש המשיבות הגישו תביעת-חפצא נגד האניה המערערת לבית-המשפט המחוזי, חיפה, בשבתו בתור בית-משפט לימאות. בתוספת התביעה הן טוענות, כי ביום 24 במרס 1970 הוטענו על האניה הנתבעת בנמל ורנה בבולגריה שני מטענים לשם הובלתם לנמל אשדוד, אחד של גלילי פחי פלדה שהיה מיועד למשיבה הראשונה, ואחד בעבור מפעלי רוגוזין בישראל בע"מ. אומרות המשיבות, כי האניה נועדת היתה להפליג לאשדוד, ללא סטיה וללא כניסה לנמל ביניים, אך היא הפרה תניה זו ונכנסה לנמל יווני. בצאתה משם - כך נמשכת הטענה - עלתה על שרטון ונזקקה לעזרתה של אניה אחרת. גוררת, שתבעה ממנה שכר הצלה, ושמה ידה עליה ועל המטען לאכיפת הפרעון.
לשם שחרור מזכות העכבון של הגוררת, המציאו המשיבות, באמצעות ועדת ללוידס, ערבויות, ואילו על שיעור חישוב המגיע מתנהלת בוררות בלונדון. נוסף על כך,
הכריז הקברניט על היזק כללי (.(GENERAL AVERAGE
סכום התביעה שנתבע מורכב משלושה פריטים אלה:נ
(1) שכר ההצלה בסכום המשוער של 60,000 דולר, אך נוכח דרישת הגוררת לתשלום גבוה יותר, הומצאה ערבות בסך 61,500 לירות שטרלינג,
(2) נזק לגלילי פח שהיו מיועדים למשיבה הראשונה. אשר החלידו לאחר שנפרקו עם תום הגרירה,
(3) ירידת ערך הסחורה במשך 3 חדשים בהם עוכב המטען אחר הגרירה,
(4) הפסד מימון.
המשיבות מס' 2 עד 5 הן חברות ביטוח. על דרך תיקון כתב-התביעה הוספה לאחר מכן הטענה, כי שילמו למשיבה הראשונה סך 32,220 דולר לפיצוי הנזק, והן תובעות את התשלום תחתיה. מכוח סוברוגציה.
על יסוד תקנה 29 ל-VICE ADMIRALTY RULES, 1883, הורה בית-המשפט, לבקשת המשיבות, על מעצר האניה, והיא נעצרה כשהגיעה בסופו של דבר לאשדוד, ולא שוחררה אלא לאחר שבעליה המציא ערבות בנקאית. המערערת ביקשה מבית-המשפט המחוזי לדחות את התובענה על סף הדיונים, מחוסר סמכות ומחוסר עילה. בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה, אך נתן למערערת רשות ערעור לבית-משפט זה. מכאן הערעור, בהתאם לסעיף 6(א) לחוק בית-המשפט לימאות, תשי"ב-1952.
2. בית-המשפט לימאות הוקם בשטח המנדט על-ידי צו שיפוט ימאות לא"י, 1937,
המפנה בסעיף 2 שבו, אל ה-COLONIAL COURTS OF ADMIRALTY ACT, 1890. חוק זה מקנה לבית-המשפט לימאות שבמושבה בריטית את אותו כוח שיפוט שהיה לבית-משפט אנגלי לימאות בשנת 1890. מקצת הענינים שנמסרו לשיפוטו של בית-המשפט האנגלי
מפורשים בסעיף 6 ל-ADMIRALTY COURT ACT, 1861, וזה לשונו:ב