האם הוכח קיומו של קשר סיבתי בין המצג להתקשרות בהסכם?
26. מצג המוצג בשלב המשא ומתן הוא הצהרה עובדתית של המציג המניעה את המתקשר לכרות עמו חוזה. מצג שווא הוא הצהרה כוזבת או אי-גילוי עובדות מהותיות שקיימת חובה לגלותן, אשר בעקבותיו התקשרו הצדדים בחוזה.
התובעים לא פירטו את מסגרת המשפטית המדויקת בקשר עם עילות התביעה עליהן הם מתבססים. טענות של מצג שווא כפי שהתובעים העלו, עשויות לבסס עילות תביעה חוזיות ונזיקיות. כך, לנפגע ממצג שווא עומדות מספר עילות תביעה אפשריות: פגם ברצון לכריתת חוזה מכוח סעיפים 14-15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"); תרמית מכוח סעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח- 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") ומצג שווא רשלני מכוח עוולת הרשלנות הכללית שבסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין. לכאורה עשויה לעלות גם עילה של הפרת חובת תום לב במשא ומתן מכוח סעיף 12 לחוק החוזים, אם כי התובעים לא ביססו את טענותיהם על עילה זו ולכן אין מקום לבחון את יסודותיה.
27. כל עילות התביעה שהועלו על ידי התובעים מחייבות לצורך הוכחתן, הוכחה של מספר תנאים ובכלל זה הוכחה של קשר סיבתי בין מצג השווא לבין החתימה על ההסכם. קיומו של קשר סיבתי כזה נדרש הן במסגרת העילות החוזיות והן במסגרת העילות הנזיקיות.
בעילת הטעות יש להוכיח קשר סיבתי בין הטעות לבין ההתקשרות בהסכם. בעילת ההטעיה, יש להוכיח קשר סיבתי כפול – בין הטעות לבין ההתקשרות בהסכם וגם בין ההטעיה לבין הטעות. במילים אחרות הטעיה מצד המציג שלא גרמה בפועל לטעות אצל הצד האחר (בין משום שלא השפיעה עליו או משום שהוא ידע כי הדברים אינם נכונים) אינה עילה לביטול ההסכם (ר' גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי, 282-283, (2005); ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין, פ"ד מט(3) 441, 451 (להלן: "ענין ולנטין"); ע"א 2469/06 רונן סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ והאסמכתאות שם).
גם לצורך הוכחת עילות התביעה הנזיקיות – תרמית ומצג שווא רשלני – נדרשת הוכחה של הסתמכות הנפגע בפועל על מצג השווא הנטען, וקשר סיבתי בין ההסתמכות על מצג השווא וכריתת ההסכם.
28. אני סבורה כי התובעים לא הוכיחו ביחס לכלל המצגים – הן נושא ההשקעה הראשונה והן נושא ההשקעה השנייה – קיומו של קשר סיבתי כנדרש, היינו לא הוכח כי אלמלא המצגים הנטענים של למקין, כולם או חלקם, לא היו התובעים מתקשרים בהסכמי השותפויות.