45. עוד טענו התובעים בהקשר זה כי במצגת הובטח כי השותפים שהחברה תחבור אליהם יהיו שותפים מקומיים. בפועל – כך נטען - היו השותפים, ככל שהיו כאלה, ישראלים. אינני מקבלת את הטענה. ראשית, חברת לידר התכוונה מלכתחילה להתקשר עם חברה קפריסאית (שהבעלים שלה היו ישראלים) לצורך רכישת המיזם, וזאת כפי שעולה מזיכרון הדברים ביום 8.3.2007 שנחתם בין חברת לידר והשותפה לבין הבעלים של המיזם (נספח 3 לתצהירו של למקין). מעבר לכך, לא נטען וודאי שלא הוכח כי החברה הקפריסאית לא היתה בעלת קשרים בשוק הנדל"ן המקומי כפי שהוצג במצגת.
זאת ועוד, מעדותו של למקין בתביעת ניר עולה כי במסגרת הפרויקט בבולגריה, הוא אכן פעל יחד עם שותף שהיה בעל ניסיון רב בשוק הבולגרי (ר' פ' 29.6.17 עמ' 149 ש' 1-14). מעבר לכל אלה, גם בהקשר זה מדובר בהתחייבות עתידית שלא הוכח שלא היתה כוונה לקיימה. לכן, דין הטענה הזו להידחות.
מצג מינוף פרויקטים בהיקף של 80%
46. התובעים טוענים כי המצגת כללה התחייבות לפיה מינוף כלל הפרויקטים של חברת לידר יהיה בהיקף של כ- 80% עם הגבלה לרמת החשיפה (הלוואת non-recourse). הם מפנים בהקשר זה לשקופית מספר 8 שעסקה ב"אסטרטגיה של לידר יזמות נדל"ן" וכך צוין בה. בפועל טוענים התובעים כי חברת לידר לקחה הלוואות ללא הגבלה לרמת החשיפה (הלוואת recourse). לגישתם מסקנה זו עולה מדו"ח של חברת לידר המציג את מצבה הפיננסי נכון ליום 31.12.2008.
אני סבורה כי גם דינה של טענה זו להידחות. ראשית, ספק אם המצג המדובר מתייחס להלוואות מבנקים – וסביר יותר להניח כי מדובר בהשקעות והלוואות של הבעלים ולא של גופים מוסדיים כמו בנקים. מעבר לכך, התובעים לא הוכיחו קיומו של קשר סיבתי בין המצג האמור לבין ההתקשרות בהסכמי ההשקעה, קרי לא נטען וודאי שלא הוכח כי לו היו התובעים (לא אחיעז וודאי שלא התובעים 2-5) מודעים לכך שהגבלת החשיפה אינה כוללת הלוואות מבנקים, הם לא היו מתקשרים בהסכם השותפות הראשונה. מעבר לכל אלה, גם בהקשר זה מדובר בהתחייבות עתידית שאין הוכחה שככל שניתנה – ניתנה ללא כוונה לקיימה.
מצגי השווא הנטענים במצגת השנייה
47. בעוד במצגת הראשונה התמקדו רוב טענות התובעים – כפי שפורט לעיל – במצגים שנגעו להבטחות עתידיות, הרי עיקר הטענות הנוגעות למצגת השנייה מתייחסות למחדלים נטענים ביחס לגילוי מידע. במילים אחרות, התובעים טוענים כי הנתבע הסתיר מהם במסגרת המצגת מידע מהותי שחלה עליו חובה לגלותו.