33. עוד טענה התובעת בסיכומיה, כי אף ששכר התובע היה בשיעור זה, נקבע תשלום תמורה מיוחדת להגבלת תחרות (ס' 14 לסיכומי התשובה). עיון בהסכם העבודה, כי בס' 9.3 להסכם אכן נקבע כי שכרו של העובד כולל תמורה מיוחדת: "מוסכם ומוצהר, שבעת קביעת משכורתו הקובעת של העובד לפי הסכם זה, הובאה בחשבון וניתנה תמורה לעובד גם בגין התחייבותו להגבלת עיסוק ואיסור תחרות כאמור לעיל".
34. לטעמנו אין די בסעיף זה על מנת לעמוד בקריטריון תמורה מיוחדת. אין די באמירה כללית כי לנתבע ניתנה תמורה מיוחדת בגין הגבלת עיסוקו, אלא יש להוכיח מה היה גובה התמורה אשר שולמה בגין כך וכן כי מדובר בתמורה סבירה והולמת ביחס להגבלת העיסוק. במקרה שבפנינו, התובעת לא עמדה בתנאי זה.
35. לאור האמור לעיל, טענת התובעת כי ניתנה לנתבע תמורה מיוחדת המצדיקה את הגבלת עיסוקו, נדחית. בדומה, התובעת לא הוכיחה כי ניתנה לנתבע הכשרה מיוחדת אשר יש בה כדי להצדיק את הגבלת עיסוקו.
36. אין בטענת התובעת כי הנתבע התמקצע בשיטות התמחור ובאופן יצירת הקשרים עם לקוחותיה (אשר הועלתה בסיכומי התובעת, ס' 54), כדי להוכיח כי ניתנה לנתבע הכשרה מיוחדת. הידע והניסיון אשר צובר עובד במהלך עבודתו הופכים לחלק מהידע ומהניסיון המקצועי אשר רוכש העובד ולחלק מכישוריו המקצועיים, כפי שקורה באופן טבעי לאחר צבירת ניסיון תעסוקתי במקום עבודה חדש. בהתאם לכך, אין להגביל את העובד ולמנוע ממנו להשתמש בכישורים מקצועיים אלו. נוסף על כך, הנתבע הוכיח כי טרם עבודתו בתובעת, עסק בתחום כוח האדם בענף הבניין והביא לקוחות לתובעת מהיכרותו עם השוק עוד טרם עבודתו בתובעת (ס' 10 לתצהיר הנתבע). לפיכך, דין טענת התובעת בעניין זה, להידחות.
סוד מסחרי-
37. בחקיקה ובפסיקה נקבעו כללים ברורים בכל הקשור להוכחת קיומו של סוד מסחרי. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות), מגדיר סוד מסחרי באופן הבא: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
38. סעיף 7(א) לחוק עוולות מסחריות קובע כי: "לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה: (א)הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים...".