26. על רקע עקרונות אלו אשר הותוו בהלכה נבחן את המקרה אשר בפנינו.
טענת הנתבע בדבר סילוק על הסף בשל היעדר יריבות ו/או עילה-
27. לטענת הנתבע בהתאם לדין תאגיד העוסק באספקת כוח אדם זר בענף הבנייה, מחויב במתן היתר מיוחד מרשות האוכלוסין לשם פעילותו. כן מחויב תאגיד זה במילוי מלוא התחייבותו כלפי המדינה אשר העניקה לו את רישיון ההעסקה.
28. לטענת הנתבע, מאחר והוכח כי לא היה בעל תאגיד להעסקת עובדים זרים בתקופה הרלבנטית לתביעה ולא עבד בתאגיד כזה, לא קמה יריבות בינו ובין התובעת על כן אין לתובעת עילת תביעה כנגדו.
29. התובעת לא חלקה על טענה הנתבע כי תאגיד העוסק באספקת כוח אדם זר בענף הבנייה, מחויב במתן היתר מיוחד. בעניין זה נפנה לסעיף 10 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו - 1996, הקובע כי :"לא יעסוק אדם כקבלן כוח אדם הנותן שירותי כוח אדם של עובדים שאינם תושבי ישראל, אלא אם כן הוא בעל היתר מיוחד לכך מאת שר הפנים ועל פי תנאי ההיתר האמור; היתר כאמור יינתן יינתן רק לתאגיד שמטרתו ועיסוקו היחידים הם מתן שירותי כוח אדם של עובדים שאינם תושבי ישראל" (כן ראו האמור בסעיף 1יג' לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991, המתייחס אף הוא להיתר כאמור).
30. בחודש 5/05 החלה העסקת עובדים זרים בענף הבניין באמצעות תאגידים . שיטת "התאגידים" הינה שיטה ייחודית בתחום העסקת עובדים זרים המבוססת על מדיניות פיקוח הדוק של התאגיד, מעסיקו של העובד הזר, על שמירת זכויותיו של העובד (ר' האמור בנוהל רשות האוכלוסין וההגירה , כפי שעודכן ביום 8.1.17).
31. בענייננו, הנתבע לא היה בעל היתר להקמת תאגיד המעסיק עובדים זרים בענף הבנייה בתקופה הרלבנטית לתביעה. מנהל התובעת הודה בחקירתו כי רק תאגיד אשר קיבל היתר מרשות האוכלוסין יכול לספק עובדים ׁׁׁׁׁׁ(ראו-עמ' 9 לפ' ש' 19 – 20 ור' ס' 31 לסיכומי התובעת). אולם, אין בדברים אלו כדי להוכיח כי יש לסלק על הסף את התביעה מחמת היעדר עילה ויריבות. השאלה הרלבנטית הינה האם הנתבע עסק בפעילות הזהה לפעילות התובעת, אספקת עובדים זרים לחברות בניה שונות. ככל שהתובעת תוכיח כי התשובה לשאלה זו חיובית, הרי שהנתבע התחרה בפועל בתובעת, גם אם עשה כן ללא רישיון תאגיד כוח אדם. לפיכך, טענת הנתבע בעניין זה, נדחית.
תמורה והכשרה מיוחדת-
32. בענייננו, התובעת לא הוכיחה כי ניתנה לנתבע תמורה מיוחדת בגין ההתחייבות להיעדר תחרות אשר מצדיקה את הגבלת עיסוקו. בהסכם העבודה (ס' 5 להסכם) צוין כי שכר הנתבע יעמוד על סך של 10,000 ₪ בצירוף 1,500 ₪ בגין שעות נוספות. התובעת הציגה תלוש שכר המפרט כי שכרו של הנתבע עלה לסך של 15,000 ₪ (נספח 9 לתצהיר מנהל התובעת). מכאן, כי אין מדובר בשכר גבוה. לא נעלם מעינינו, כי התובעת טענה בסיכומיה כי שכר בסכום זה נחשב לגבוה ביחס לענף הבנייה (ס' 55), אולם טענה זו הופיעה לראשונה בסיכומי התובעת ולא נכללה כנדרש בתצהיריה. לפיכך, אין בידינו לקבלה.