פסק דין
1. הסוגיות המרכזיות המתעוררות בתובענה שבפנינו הינן האם זכאית התובעת לקבלת פיצוי מהנתבע בגין נזקים אשר נגרמו לטענתה בשל הפרת תניית אי תחרות הקבועה בהסכם העבודה בין הצדדים, והאם יש להורות על הגבלת עיסוק הנתבע ולמנוע התקשרותו עם לקוחות או ספקים של התובעת.
תמצית העובדות הרלבנטיות-
2. התובעת הינה חברה העוסקת באספקת כוח אדם זר בענף הבנייה ובעלת היתר כדין לעסוק בתחום זה. הנתבע הועסק על ידי התובעת החל מחודש 8/05 בתפקיד מנהל תפעול.
3. התובע חתם על הסכם העסקה מיום 21.8.05. במסגרת ההסכם חתם התובע על התחייבות לאי תחרות בתובעת (ס' 9.2), בנוסח הבא: "העובד מתחייב בזאת כי במשך כל תקופת עבודתו ובמשך 18 חודשים מיום סיום עבודתו בחברה מכל סיבה שהיא (הכל ביחד להלן – תקופת ההגבלה) לא יעבוד, לא ייעץ ולא ייתן שירותים כלשהם, במישרין או בעקיפין, בין כשכיר ובין כעצמאי, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, לכל אדם ו/או תאגיד הפועלים במדינת ישראל בתחומי פעילותה של החברה והמתחרים במישרין או בעקיפין בחברה, אלא אם כן קיבל הסכמה מהחברה בכתב ומראש. כמו כן מתחייב העובד שלא לעסוק בתקופת ההגבלה, במישרין או בעקיפים, בכל תחום ו/או נושא אשר יש בו, במישרין או בעקיפין, משום תחרות עם החברה ואשר בו עסק במהלך עבודתו. העובד מצהיר, כי הגבלת עיסוק זו הינה סבירה בנסיבות העניין".
בהמשך בסעיף 9.3 להסכם נקבע כי:"מוסכם ומוצהר, שבעת קביעת משכורתו הקובעת של העובד לפי הסכם זה, הובאה בחשבון וניתנה תמורה לעובד גם בגין התחייבותו להגבלת עיסוק ואיסור תחרות כאמור לעיל. לפיכך, היה ויפר העובד את התחייבותו לשמירת סודיות ואיסור תחרות כאמור לעיל, מתחייב העובד לפצות את החברה בפיצוי מוסכם, ללא צורך בהוכחת נזק, בגובה משכורת מלאה שכר בסיס או קובע אחרונה X 3, והחברה תהיה רשאית לקזז סכום זה מכל סכום שתהיה חייבת לעובד. אין באמור לעיל, כדי לגרוע מכל סעד אחר שיעמוד לרשות החברה על פי דין, במקרה של הפרת התחייבויות העובד כנ"ל".
4. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 27.12.13 ביוזמת הנתבע, אשר התפטר מעבודתו.
העדים-
5. מטעם התובעת העיד מר אלדד ניצן, מנכ"ל התובעת וכן מר יורם קדם, מנכ"ל חטיבת הנכסים בקבוצת תדהר, לקוחה של התובעת.
מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו.
עיקר טענות הצדדים-
6. לטענת התובעת, תפקידו של הנתבע היה תפקיד בכיר ורגיש, כאשר במהלך עבודתו נחשף הנתבע לסודותיה המסחריים של התובעת ובכלל זאת לשיטות תמחור, שמות לקוחות, שמות ספקים ועוד.
7. התובעת טענה כי בחודש 7/13 או במועד סמוך לכך, היה מעורב הנתבע באירוע חמור. באירוע זה יצר הנתבע מצג שווא בפני מנכ"ל התובעת לפיו איתר קבוצת עובדים עבור פרויקט של התובעת בחברת "תדהר". בפועל התברר לתובעת כי הנתבע העביר עובדים אלו לתאגיד כוח אדם זר אחר המתחרה בתובעת. עוד טענה התובעת, כי הנתבע דיווח על כך דיווח שאינו אמת למנכ"ל התובעת, מר ניצן.
8. לטענת התובעת, בבירור אשר נערך עם הנתבע תירץ הנתבע את האירוע כאירוע חד פעמי, וטען כי הדברים לא היו בידיעתו ובשליטתו לכן הסכימה התובעת "לעבור לסדר היום" על אירוע זה. עם זאת, מנהל התובעת שלח לנתבע מכתב התראה בעניין.
9. התובעת הוסיפה וטענה כי לאחר סיום עבודת הנתבע גילתה כי המשיך לבצע מעשים חמורים, תוך גרימת נזקים חמורים לתובעת, הפרת הסכם עבודתו וכן חוק עוולות מסחריות וחובת האמונים ותום הלב כלפי התובעת.
10. בכלל זאת, התברר לתובעת כי הנתבע משתף פעולה עם קבלן עמו מצויה התובעת בקשרים מסחריים, מר טארק סוארקה מחברת "סוארקה". לטענת התובעת, הנתבע מתחרה באופן ישיר בתובעת ופונה לגורמים שונים עימם עובדת התובעת , ומציע כי אספקת עובדים זרים באמצעות תאגידי כוח אדם זר אחרים המתחרים בתובעת.
11. עוד טענה התובעת, כי בחודש 6/14 היה מעורב הנתבע בהסתלקות קבוצת עובדים אשר הועסקה על ידי התובעת, וסופקה לקבלן עמו מצויה התובעת בקשרי עבודה, תוך שהנתבע פעל להעברתם לתאגיד אחר המתחרה בתובעת באופן ישיר.
12. התובעת הוסיפה וטענה כי ביום 18.12.14 פנה הנתבע לחברת "תדהר", לקוח של התובעת, וביקש לספק לה עובדים זרים לפרויקט בראש העין בו מספקת התובעת עובדים. הנתבע אף פנה לאחד מעובדי התובעת ושידל אותו לעבור ולעבוד עם עובדים נוספים של התובעת בפרויקט הנ"ל. להוכחת טענתה הגישה התובעת את תצהירו של מר יורם קדם, מנכ"ל חטיבת נכסים בחברת תדהר, אשר הצהיר כי הנתבע פנה אליו.
13. התובעת תיארה אירוע נוסף, אשר אירע לטענתה בחודש 6/15. לטענת התובעת, ביום 10.6.15 מנהל התובעת הגיע לפגישה מתוכננת בחברת "אלקטרה בנייה" ברמת גן, אשר אף היא לקוחה של התובעת. בעת שמנהל התובעת נכנס לבניין, ראה את הנתבע מלווה בשני עובדים זרים של התובעת. מנהל התובעת שוחח עם אחד העובדים, אשר סיפר לו כי השתתפו בפגישה בעניינו של אותו פרויקט בניה בגינו הגיעה התובעת לפגישה. לטענת מנהל התובעת, העובד סיפר לו כי הנתבע ניסה לסכם עם אלקטרה בנייה כי יספק לה עובדים זרים לאותו פרויקט, באמצעות תאגיד עובדים זרים אחר .להוכחת טענתה הציגה התובעת הקלטה של מר עופר קריב, מנהל פרויקט חברת אלקטרה (נספח 8 לתצהירה של התובעת).
14. עוד טענה התובעת, כי כאשר נשאל הנתבע ע"י מנהל התובעת, לאחר התפטרותו, במה בכוונתו לעסוק השיב הנתבע כי אינו מתכוון לעבוד בתחום הבניה אולם לימים התברר לתובעת כי מדובר בהצהרה שקרית. על כן לטענת התובעת הנתבע הפר את תניית אי התחרות הנזכרת בהסכם והסב לה נזקים רבים, בגינם היא זכאית היא לסעדים הבאים - פיצוי בסך של 45,000 ₪, בהתאם לאמור בהסכם העבודה; פיצוי בסך של 100,000 ₪, בשל גניבת עובדים זרים אותם מביאה התובעת לישראל באמצעות ההיתרים והמכסות אשר סופקה לה וכן תחרות ישירה עם התובעת. עוד עתרה התובעת כי יינתן צו קבוע המורה לנתבע לחדול מכל פעולה אשר יש בה כדי להתחרות עם עסקיה ובכלל זאת, לאסור עליו לפנות ללקוחותיה, עובדיה, ספקיה או כל גוף אחר יש בפנייה אליו כדי להוות תחרות עם עסקי התובעת, למשך 18 חודשים ממועד התפטרות הנתבע.
15. מנגד טען הנתבע כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות והיעדר עילה, שעה שאינו בעל תאגיד להעסקת עובדים זרים, תאגיד אשר לקיומו דרוש רישיון העסקה. לפיכך, הנתבע אינו יכול להתחרות בתובעת וכבר מטעם זה יש לסלק את התביעה על הסף.
16. הנתבע הכחיש את טענת התובעת כי תפקידו היה בכיר ובמסגרת תפקידו כמנהל תפעול, טיפל בהיבטים הקשורים לאספקת כוח אדם לחברות הבניה וכן בשירותי הקרקע עבור אותם עובדים. הנתבע טען כי נשכר לעבודה על ידי התובעת, על בסיס ניסיונו בענף כוח האדם בבניין ויכולותיו האישיות. הנתבע ציין כי במהלך שמונה שנות עבודתו הקדיש לתובעת את כל זמנו ומרצו וזו גומלת בכפיות טובה ומנסה להכשילו בדרכו החדשה.
17. לטענת הנתבע, התובעת לא הוכיחה כי קיים סוד מסחרי אליו נחשף במסגרת תפקידו ואף לא הוכיחה כי עשה שימוש בסוד זה, לרבות לא לעניין שמות לקוחותיה או ספקיה או שיטות התמחור של התובעת. כמו כן, התובעת לא הוכיחה קיומה של תמורה מיוחדת או הכשרה מיוחדת.
18. הנתבע התייחס לטענת התובעת בנוגע לאירוע בחודש 8/13, וטען כי התובעת סיפקה עובדים זרים לחברת "ע.ש.ר (ר.מ.), חברה להנדסה ולבנייה בע"מ", בפרויקט מסוים. לאחר זמן קצר, ברחו העובדים לפרויקט אחר מאחר ושולם להם שכר גבוה יותר בתאגיד אחר.
19. לטענת הנתבע, פעל והביא מספר קבוצות עובדים אחרים לעבוד עבור התובעת, אך אלו לא הסכימו לעבוד בשל השכר הנמוך. בסופו של יום, גויסה קבוצת עובדים על ידי תאגיד אחר ולתובעת לא נגרם כל נזק. הנתבע הדגיש כי המעבר בין תאגידים הוא לרוב עקב תנאי שכר ירודים אשר ניתנים לעובדים.
הנתבע הוסיף וטען, כי אף שמנכ"ל התובעת היה מודע למאמציו הכבירים לגיוס עובדים חדשים, בחר לשלוח מכתב התראה אשר בינו לבין המציאות אין דבר.
20. הנתבע הכחיש את טענת התובעת לפיה הינו פונה אל חברות בניה ומציע לספק להן עובדים זרים. עוד טען הנתבע, כי לא היה מעורב באירוע כזה או אחר של עזיבת עובדים ואין לו כל אינטרס להעביר עובדים מהתובעת לחברה כלשהי.
21. הנתבע הבהיר כי ייסד לאחרונה חברה חדשה בשם א.ש. צוות איתן בע"מ, אשר עוסקת בניהול, שיווק וליווי פרויקטים. חברה זו אינה עוסקת באספקת כוח אדם לחברות בניה ואין קשר בין פעילותה לפעילות התובעת לכן, אינו מתחרה בתובעת ואינו יכול "לגנוב" עובדים של התובעת.
22. בהתייחס לטענה כי התקשר עם חברת "סוארקה", טען הנתבע כי חברת סוארקה אינה תאגיד כוח אדם אלא חברה קבלנית (קבלן ביצוע) המבצעת עבודות עבור קבלנים ראשיים לכן אינה מתחרה בתובעת. הנתבע טען כי גם התקשרותו עם חברת סוארקה בוצעה באשר לניהול ושיווק פרויקטים ובמסגרת זו פנה לחברות בנייה שונות לצורך מציאת פרויקטים חדשים , זוהי הסיבה בגינה אף פנה למר קדם. באשר לפגישה אשר נערכה ביום 10/6/15, טען הנתבע כי פגישתו עם מר קריב עסקה בביצוע קבלני ולא באספקת עובדים. כן הכחיש הנתבע את טענת התובעת לפיה הצהיר כי אין בכוונתו להישאר בענף הבנייה לאחר התפטרותו.
23. לטענת הנתבע, יש לדחות את כלל הסעדים המבוקשים על ידי התובעת, מאחר ותניית אי תחרות בהסכם לא עומדת בקריטריונים אשר נקבעו בפסיקה על מנת ליתן לה תוקף והיא אינה מידתית. בנוסף, התובעת אף לא הוכיחה כי נגרם לה נזק כלשהו.
דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית-
הכללים לבחינת תניית אי תחרות-
24. כאמור לעיל, בענייננו בהסכם עבודתו של הנתבע קיימת תניית אי תחרות. ההלכה העוסקת בתוקפה של תניית אי תחרות קבעה (ע"א 6601/96 AES SYSTEM INC נ' סער, פ"ד נד(3) 850), כי: "ככלל אין למעסיק אינטרס לגיטימי שעובדו לא יתחרה בו לאחר סיום עבודתו" . דהיינו, בהתאם להלכה תניית אי תחרות או הגבלת תחרות תוכר רק מקום בו מוכח אינטרס לגיטימי של המעסיק אולם, אף אם יוכיח המעסיק שכך הם פני הדברים, עדיין יש לבחון את סבירות ומידתיות ההגבלה לרבות משך ההגבלה, היקפה והתחום הגאוגרפי עליו היא חלה.
25. בעניין צ'ק פוינט (ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 4.6.1999) נקבעו ארבעה קריטריונים המצדיקים את הגבלת חופש העיסוק, ואלו הם:
"(א) סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם.
(ב) הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת; זאת, כתמורה עבור השקעת המעסיק בהכשרתו. ברי, כי אם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה.
(ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעסיק.
(ד) חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון אשר חב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב. דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות העובד עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקתו..".
26. על רקע עקרונות אלו אשר הותוו בהלכה נבחן את המקרה אשר בפנינו.
טענת הנתבע בדבר סילוק על הסף בשל היעדר יריבות ו/או עילה-
27. לטענת הנתבע בהתאם לדין תאגיד העוסק באספקת כוח אדם זר בענף הבנייה, מחויב במתן היתר מיוחד מרשות האוכלוסין לשם פעילותו. כן מחויב תאגיד זה במילוי מלוא התחייבותו כלפי המדינה אשר העניקה לו את רישיון ההעסקה.
28. לטענת הנתבע, מאחר והוכח כי לא היה בעל תאגיד להעסקת עובדים זרים בתקופה הרלבנטית לתביעה ולא עבד בתאגיד כזה, לא קמה יריבות בינו ובין התובעת על כן אין לתובעת עילת תביעה כנגדו.
29. התובעת לא חלקה על טענה הנתבע כי תאגיד העוסק באספקת כוח אדם זר בענף הבנייה, מחויב במתן היתר מיוחד. בעניין זה נפנה לסעיף 10 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו - 1996, הקובע כי :"לא יעסוק אדם כקבלן כוח אדם הנותן שירותי כוח אדם של עובדים שאינם תושבי ישראל, אלא אם כן הוא בעל היתר מיוחד לכך מאת שר הפנים ועל פי תנאי ההיתר האמור; היתר כאמור יינתן יינתן רק לתאגיד שמטרתו ועיסוקו היחידים הם מתן שירותי כוח אדם של עובדים שאינם תושבי ישראל" (כן ראו האמור בסעיף 1יג' לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991, המתייחס אף הוא להיתר כאמור).
30. בחודש 5/05 החלה העסקת עובדים זרים בענף הבניין באמצעות תאגידים . שיטת "התאגידים" הינה שיטה ייחודית בתחום העסקת עובדים זרים המבוססת על מדיניות פיקוח הדוק של התאגיד, מעסיקו של העובד הזר, על שמירת זכויותיו של העובד (ר' האמור בנוהל רשות האוכלוסין וההגירה , כפי שעודכן ביום 8.1.17).
31. בענייננו, הנתבע לא היה בעל היתר להקמת תאגיד המעסיק עובדים זרים בענף הבנייה בתקופה הרלבנטית לתביעה. מנהל התובעת הודה בחקירתו כי רק תאגיד אשר קיבל היתר מרשות האוכלוסין יכול לספק עובדים ׁׁׁׁׁׁ(ראו-עמ' 9 לפ' ש' 19 – 20 ור' ס' 31 לסיכומי התובעת). אולם, אין בדברים אלו כדי להוכיח כי יש לסלק על הסף את התביעה מחמת היעדר עילה ויריבות. השאלה הרלבנטית הינה האם הנתבע עסק בפעילות הזהה לפעילות התובעת, אספקת עובדים זרים לחברות בניה שונות. ככל שהתובעת תוכיח כי התשובה לשאלה זו חיובית, הרי שהנתבע התחרה בפועל בתובעת, גם אם עשה כן ללא רישיון תאגיד כוח אדם. לפיכך, טענת הנתבע בעניין זה, נדחית.