בנקודה זו ערך המומחה בסעיף 70 לחוות דעתו בחינה של טענות הצדדים והמסמכים שהועברו לעיונו. מסקנתו היא כי שי זכאי לשכר מלא עבור ארבעה חודשים נוספים מעבר ליוני 2010 בו הסתיימה הבניה, קרי תקופה כוללת של 14 חודשים. מסקנה זו הינה אומדן של המומחה על בסיס ניסיונו והנתונים שהוצגו לו. אמנם קביעה זו הינה מסוג הממצאים שיש להשאיר להכרעה בית המשפט, אולם בבחינת מכלול הראיות, לרבות מסקנת המומחה, מצאתי מקום לאמץ הערכתו של המומחה בנוגע לשכר המגיע לשי לאחר השלמת הבניה.
למרות ששי הגיש תצהיריו לאחר עריכת חוות דעת המומחה, לא הציג הוא תשתית עובדתית שונה מזו אשר הוצגה למומחה. אין חולק כי במהלך שנת הבדק בוצעו תיקונים שונים על ידי ויקטור לוי במהלך שנת הבדק וכן מגעים של שי עם מזמין העבודות לצורך אישור החשבון הסופי וקבלת יתרת התמורה ותשלום עבור תוספות. אכן מאמציו נשאו פרי וביום 18.9.11 התקבל תשלום אחרון מהמועצה (סכום של כמיליון שקלים אשר 750,000 ₪ מהם הועברו לנינווה ביום 26.9.11, ראה במ/1 טבלת העבודה של המומחה בנוגע להעברת הכספים).
כזכור ההסכם חייב את ויקטור לוי להעביר מיד כל תקבול שהתקבל מהמזמין. בפועל, כפי שמצא המומחה, לא הקפידה ויקטור לוי להעביר את התקבולים מיד ואף קיזזה מהם את זכויותיה וזכויות שי לפי ההסכם. המומחה אישר את עקרון זכות הקיזוז של ויקטור לוי, אולם מצא כי בפועל לאחר ניצול זכות זו, הועברו התשלומים בחסר של 143,610 ₪ (יוער כי כל הסכומים בחוות הדעת הם ללא מע"מ לאור הנחתו כי מאחר ומדובר בכספים עסקיים המע"מ יקוזז, עמ' 19 לעדותו).
עצם העובדה כי ויקטור לוי העבירה את התשלום האחרון אינה מעידה על קיום ההסכם ככתבו וכלשונו על ידה, מאחר וזו ממילא הייתה חובתה החוזית. אם ניתן ללמוד דבר מה מהעברה אחרונה זו אזי הדבר פועל לחובת ויקטור לוי מאחר ומלמד כי ידעה היטב כי יש להעביר הכספים לצורך איזון ההשקעות בין הצדדים והקטנת ההוצאות בהן נשאה נינווה. ממילא כל סכום שהועבר מקטין את התחייבויות שני הצדדים ונכנס להתחשבנות שערך המומחה.
מסקנת המומחה ביחס לשכר הראוי לאחר השלמת עבודות הבניה נסמכת על מסמכים שהועברו לעיונו ומלמדים על עבודות תיקונים שונות והתכתבויות סביב יתרת התמורה מהמזמין (נספחים מספר 14 לחוות דעתו). בחקירתו הנגדית הסביר המומחה את שיקול דעתו והבהיר כי העריך את היקף העבודה הכוללת שנעשתה לזמן נטו של 4 חודשים עבור שי וחודשיים עבור מנהל העבודה, מאחר ואין זה סביר להחזיק עובד למשך 17 חודשים לאחר סיום העבודות בשכר מלא (עמ' 22-24).