עיון בטיוטת ההסכם בכתב יד (נ/1) מלמד ששם נוסח סעיף זה באופן אחר לפיו שני הצדדים רואים את עצמם אחראים באחריות משותפת, אולם שם נרשמו כצדדים להסכם גם המנהלים שאף שמם הוסף ליד פרטי החותמים. מעדותו של פליקס עולה כי מבחינתו הבין כי הוא ושי אחראים אישית, אולם עלה כי לא נערכה ערבות אישית ולהבנתו הוא זה נינווה (עמ' 87, ש' 27).
אל מול לשון ההסכם טוען שי כי כותרת ההסכם הינה בין ויקטור לוי על ידי מנהלה שי לבין נינווה. עוד מפנה הוא לעובדה כי בסוף ההסכם אין חתימה אישית של המנהלים אלא רק חותמת של החברות וחתימת המנהל על החותמת. מעובדות אלו מבקש שי ללמוד כי לא הייתה כוונה לחבות אישית של המנהלים. בתצהירו כנתבע הוסיף כי מעולם לא הסכים לערוב באופן אישי ואף לא ביקש את ערבותו של פליקס. כשנשאל מה הכוונה בביטוי אחריות אישית השיב כי המנהלים צריכים לדאוג כי החברות ימלאו את חלקן בהסכם וכי אם היה חושב שיש אחריות על המנהלים היה דואג להכין בתחתית ההסכם כתב ערבות אישית עם פרטי המנהלים לחתימה (עמ' 64, ש' 8 – 14).
20. עולה כי הצדדים הציגו תשתית עובדתית דלה בנוגע לנסיבות עריכת ההסכם והסיבות החיצוניות לניסוח ההתחייבות האישית הנ"ל. לשון ההסכם סובלת את שתי הפרשנויות. אמנם הנטייה הטבעית היא לראות במונח "אחראים אישית" כהטלת אחריות על מנהל בנפרד מהחברה, אולם פרשנות התניה בכללותה על רקע יתר הוראות ההסכם מלמדת כי גם פרשנותו של שי אפשרית, קרי תכלית ההתחייבות היא לרתום את מנהלי החברות לעשות כל שביכולתם כדי שהחברה תקיים התחייבויותיה.
הנטל על נינווה להוכיח כי הצדדים התכוונו לאחריות אישית, בנפרד מהתחייבות החברות. לכל היותר מדובר בפרשנות שונה של שני הצדדים שמשקלה זהה ועל כן לא עמדה נינווה בנטל ההוכחה שיש להטיל אחריות אישית על שי. העובדה כי הצדדים להסכם הן החברות ואין בסוף ההסכם חתימה אישית של המנהלים, מלמדת כי יש להעדיף את הפירוש המצמצם לאחריות האישית ולא ללמוד ממנה באופן משתמע מההסכם.
ככלל יש להיזהר בהטלת אחריות אישית שהינה חריג לכלל האחריות הנפרדת. ניתן להקיש לעניין זה מהפסיקה הדנה בנפקות חתימת מנהל על מסמך. לעניין זה נקבע בע"א 169/94 ורנר נ' A. corticiera amorim , פ"ד נ(3) 119, 125 (1996):
"על-פי פסיקת בית-משפט זה, תוטל אחריות אישית על מנהל אשר חתם על גבי מסמך בלי לציין את תפקידו בחברה ובלי לציין כי חתם מתוקף תפקידו זה, רק כאשר מתוך עיון במסמך כולו עולה שהמנהל התכוון להטיל על עצמו אחריות אישית (ראה: ע"א 230/80 פנידר בע"מ ואח' נ' קסטרו [5]; ע"א 209/83 סוליפלסט הגליל בע"מ ואח' נ' סטרפלאסט תעשיות (1967) בע"מ ואח' [6]). יצוין כי באותם פסקי-דין הנסיבות היו שהמנהל אכן חתם בשמו כאמור, אך במסמך עצמו הופיע שמה הנכון של החברה במלואו, ומטעם זה לא הוחלה באותם מקרים הוראת סעיף 99(ב) (או סעיף 60(3) שקדם לו), ואובחנה ההלכה שנקבעה בע"א 429/73 [3] הנ"ל". בע"א 8883/02 בדש נ' חוגלה קימברלי שיווק בע"מ, פ"ד נט(6) 639 (2005) בוטלה ההלכה בע"א 429/73 והובהר כי יש לפרש בצמצום הטלת אחריות על מנהל מחמת חתימה על מסמך בו שם החברה שגוי. אמנם מדובר בנסיבות אחרות מהמקרה דנן אולם עולה המגמה לפיה אחריות אישית צריכה להיות מפורשת ולא משתמעת.