סעיף 5.2.1 עוסק בזכאות התובע לעמלה מ"כל מכירה". לצד זה, סעיף 5.2.3 כולל הנחיה אופרטיבית בנוגע לתשלום העמלה, יש לקבוע כי תשלום העמלות נוגע רק לעסקאות שבוצעו במישרין בתיווכו של העובד ("העסקאות שביצע העובד"). מכאן המסקנה לפיה התובע אינו זכאי לעמלות בגין כל העסקאות, ובוודאי שאינו זכאי לעמלות בגין עסקאות שהשתכללו על ידי אחרים, כגון מתווכים עימם הנתבעת התקשרה.
בנוסף, לא מצאנו הגיון עסקי או ניהולי בתשלום עמלה לתובע בגין עסקאות שנכרתו שלא ביוזמת התובע.
33. במאמר מוסגר יש להעיר שההסדר החוזי שבין "אזורים" לנתבעת אינו רלוונטי לשאלה אם התובע זכאי לעמלות ובאילו תנאים. גם אם הנתבעת קבלה עמלה כללית בגין כל עסקה ובנוסף קיבלה דמי תיווך כתמורה למתווכים ספציפיים (ר' עדות מימון בעמוד 15 לפרוטוקול שורות 17-18; בלשונו של התובע בסיכומיו - "עמלה כפולה"), אין פירוש הדבר שהתובע זכאי לקבל עמלה בגין עסקאות שיצאו אל הפועל בתיווכם של מתווכים אחרים שהיו מעורבים בפרויקט (סעיפים 25-28 לסיכומי התובע).
34. לסיכום, על פי ההסדר החוזי הבסיסי שבין הצדדים, התובע היה זכאי לעמלות בגין עסקאות שהשתכללו בתיווכו ובעקבות עבודתו. לא מצאנו בסיס לטענת התובע לפיה הוא זכאי לעמלה בגין עסקאות שהשתכללו לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים.
מעבר לכך, נימוקי התובע בנושא העמלות הוצגו באופן מתפתח ולא אחיד במהלך ההליך (תחילה העמיד תביעתו על דרך האומדנא, בהמשך התייחס לכלל העסקאות שנחתמו במסגרת הפרויקט ובשלב אחרון השתית טענותיו על דברים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת משא ומתן). גם מבחינה זו, הסבריו של התובע ביחס לרכיב תביעה זה אינם משכנעים.
בנסיבות אלה, התביעה לעמלות נדחית.
35. קיזוז - לטענת הנתבעת היא זכאית לקזז סך של 10,000 ₪ מכל סכום שייפסק נגדה, כיוון שלאחר סיום עבודתו, התובע נטל את מכשיר הטלפון שהעמידה לרשותו וניכס לעצמו את מספר הטלפון (סעיף 18 לתצהיר אלקבץ ונספח 9 לתצהירו - עותק תלונה במשטרה).
מאחר שלא הובאו כל ראיות לגבי שווי הטלפון והתובע גם לא נחקר בנושא, טענת הקיזוז לא הוכחה כדבעי ועל כן היא נדחית.
הרמת מסך
36. לטענת התובע, יש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת ולחייב את בוארון ואת אלקבץ בהתחייבויותיה, כיוון שזכויותיו הפרו ברגל גסה ולאור כל ההפרות המתוארות בתביעתו (סעיפים 79-89 לסיכומי התובע; התובע לא התייחס לסוגייה זו במסגרת תצהירו).
דעתנו בסוגיה זו שונה ועל פי הראיות שהוצגו בהליך, לא מצאנו שמדובר במקרה המצדיק את הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת וחיובם האישי של אלקבץ ובוארון.
37. אין בפי התובע טענה בדבר ניהול הנתבעת במרמה, להבדיל מפעולה פסולה של תשלום שכר בחסר ופיטורים ללא קיום חובת השימוע, שהן הפרות הדין על ידי המעסיק. על פי הדין, הפרת הוראות הדין אינה מהווה כשלעצמה עילה להרמת מסך ההתאגדות (ע"ע (ארצי) 52949-05-10 וולצ'ק – ש. אלברט עבודות ציבוריות שירותי ניקיון אחזקה ופיקוח בע"מ, 28.3.2012).
כמו כן, לא נטען וממילא לא הוכח שהנתבעת אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה. טענת התובע לגבי חוסר תום לבם של הנתבעים היתה כללית ונטענה בעלמא.
38. בהתחשב בכך שכל הפעולות המיוחסות לאלקבץ ולבוארון נעשו במסגרת היותם מנהלי הנתבעת והפועלים בשמה ובשים לב לנקודת המוצא בדיני חברות לפיה חברה היא אישיות משפטית הנבדלת מבעלי המניות בה (דב"ע נג/ 3-205 וגיה - גלידות הבירה בע"מ, פד"ע כז 345 (1994); ע"ע (ארצי) 387/05 פוטרמן – ניסני, 9.12.07; ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב – שיינפלד, (16.2.12); ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל – פלזן, (8.5.12)), אין בחומר הראיות תשתית עובדתית או משפטית לחיובם האישי של אלקבץ ושל בוארון או להרמת מסך כלפיהם. על כן התביעה כנגדם נדחית.
39. סוף דבר
א. התביעה כנגד הנתבעים מס' 2-3 נדחית.
בהתחשב בכך שעדותם נדרשה במסגרת בירור הטענות כנגד הנתבעת מס' 1, התובע ישא בהוצאות נתבעים אלה בסך 1,000 ש"ח לכל אחד מהם.
ב. התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 מתקבלת באופן חלקי ועליה לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
(1) פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 7,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.7.14 ועד למועד התשלום בפועל.
(2) הפרשי שכר בסך 5,403 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.13 (אמצע התקופה המזכה) ועד למועד התשלום בפועל.
בהתחשב בפער שבין סכום התביעה (136,360 ₪) ובין התוצאה – אין צו להוצאות.