(לעניין זה ראה סעיפים 70-74 לתצהיר רופא).
סכום זה בצירוף ריבית ומע"מ הועמד בחוות דעתו של המומחה מטעם חגור על סך של 178,822 ₪.
--- סוף עמוד 27 ---
93. לטענת הנתבעים, תשלום במזומן עבור תדלוק בשירות עצמי נעשה לרוב בחנות הנוחות של תחנות הדלק השונות, ומתקבל באמצעות מפעילי אותה חנות נוחות.
באותם מקרים של תשלום במזומן, נהנית תחנת הדלק מהיקף תעבורה גדול יותר של קונים בחנות, והיא אף לא נדרשת להעסקתו של עובד ייעודי לצורך גביית התמורה עבור מילוי הדלק.
משכך, עסקינן ביתרון של ממש.
ואולם, במקרה של תחנת הדלק נשוא הדיון, חנות הנוחות אינה חנות של פז ("Yellow"), אלא זו המופעלת על ידי הנתבעים.
לשיטת הנתבעים, סירבה פז לחבר את מחשבי חנות הנוחות למשאבות ולפיכך נפגעו הכנסות החנות ונדרש כוח אדם נוסף לצורך טיפול בקבלת התמורה במזומן מהמתדלקים.
בגין עלויות עודפות אלו בחרה פז לזכות את רניוס בשיעור קבוע לליטר, אשר כונה על ידי כהחזר הנחת תדלוק.
לשיטת הנתבעים, מהותית, אין בתשלום זה אלא כדי שיפוי רניוס בגין הפסדי התחנה אשר מקורם באי חיבור מחשבי הקופות בחנות הנוחות כמפורט לעיל, ומכך אין לראות באותו שיפוי כחלק ממחיר הרכישה של הדלקים. (לעניין זה ראה סעיף 31.4 לתצהיר יוסי קמיר).
94. משנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי הנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח במסגרת הליך כי מדובר בתשלום שהוא פיצוי בגין אי חיבור הקופות בחנות הנוחות, וכי בהינתן כלל הראיות אשר הוצגו בפני, לרבות העובדה כי מדובר בזיכוי קבוע לכל ליטר, יש לראות בהחזרים/תשלומים אלו כחלק ממחיר הרכישה של הדלק בתחנה, ומשכך, כרכיב אשר היה מקום לכלול אותו במסגרת רווח המפעיל, לרבות על דרך של תשלום חלקה של חגור.
95. אקדים ואציין כי העובדה שקיים יתרון כלכלי ברור בחיוב המתדלקים בתשלום במזומן על דרך של כניסה לחנות הנוחות, אינה מקימה חובה לפז לחבר מחשבי הקופות למשאבות תחנת הדלק.
משכך, לא ברור מדוע לשיטת הנתבעים הייתה פז חייבת בשיפוי או פיצוי כלשהו בגין נתונים אלו.
חשוב מכך, הנתבעים לא הציגו במסגרת ההליך הנוכחי הסכם, מכתב או אישור כלשהו מטעם פז המלמד כי מדובר בתשלום אשר אמור לכסות או לפצות בגין הצורך בהעסקתו של עובד/ים נוספים.
--- סוף עמוד 28 ---
לא הוצגו נתונים המלמדים על בדיקה או אפילו טענה לעניין היקף העלות העודפת, בה נשאה רניוס עקב אי חיבור הקופות בחנות הנוחות לתחנה.