מאידך, מצאו הנתבעים להפנות את שימת הלב לדרך התנהלות חגור ונציגיה במהלך השנים, המלמדת לשיטתם על שיהוי, כמו גם הסכמה בפועל לדרך חישובן של העמלות.
--- סוף עמוד 68 ---
247. לעניין זה, והגם כי מצאתי את התנהלותה של רניוס כזו אשר יש בה משום הפרה יסודית של הסכם ההפעלה, מצאתי להוסיף לבחון את ההשלכות או המשמעות שיש ליחס להתנהלותה של חגור עצמה מול רניוס, במהלך השנים.
248. במסגרת סעיף 22 להסכם ההפעלה, ניתנה לחגור האפשרות לקבל מהמפעיל העתקים נאותים של מסמכים בכל הקשור לכמויות הדלקים אשר סופקו לתחנה מעת לעת ובכל הקשור לעמלות המשולמות למפעילי תחנות התדלוק. במסגרת סעיף 24 לאותו הסכם נקבע כי תמונה ועדת ביקורת משותפת.
מר רופא, המצהיר המרכזי מטעם חגור, אישר במסגרת חקירתו הנגדית כי מעולם לא הוקמה אותה וועדת ביקורת, ובכל הנוגע לבדיקות של נציגי חגור, הוכח כי אלו מעולם לא נעשו כדבעי שעה שלכל היותר נבדקו מספרי הליטרים אך לא מחירם או הרכב אותו מחיר. (לעניין זה ראה עמוד 38 שורות 6-17 לפרוטוקול הדיון).
למעלה מכך, מתשובותיו של מר רופא בחקירה החוזית עלה במפורש כי עם כניסתו לתפקיד בשנת 2012, לא אך שהתברר לו כי לא נערכה בדיקה ראויה על ידי גורמים מקצועיים לעניין הכספים המתקבלים מרניוס, אלא כי גורמים בתוך המושב פעלו לעכב ביצוע אותה בדיקה.
(לעניין זה ראה עמוד 42 שורות 17-28 לפרוטוקול הדיון).
249. במסגרת ע"א 3912/90 EXIMIN S.A תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ [פורסם בנבו], הכיר נשיא בית המשפט העליון דאז, כבוד השופט שמגר, בקיומו של אשם תורם חוזי וקבע כי במקרה שבו מדובר בשני צדדים שגרמו לנזק בהתנהגותם, חלוקת האחריות היא תוצאה מתבקשת.
עוד קבע כבוד הנשיא שמגר כי מקום בו שניים גרמו סיבתית לנזק, אין להעדיף את האחד על רעהו, אלא שראוי לחלק את האחריות ביניהם באופן שבו כל צד יישא בחלקו בנזק, כאשר חלוקה כזו מתיישבת גם עם הדרישה להקטנת הנזק, אלא שכאן מדובר ב"הקטנת נזק" בשלבים קודמים להפרה או בשלב ההפרה עצמו, וזאת באמצעות שימוש בהוראות סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בגל הפרה חוזה) התשל"ה 1970.
בעניין זה ראה גם ת.א. 333/95 (חיפה) שוסטר נ' אוגרון ואח' (פורסם בנבו) , וכן ת.א. 11203/00 ז'ק מיטרני בע"מ נ' טכנו רייט(1993) בע"מ (פורסם בנבו) וכן מאמרו של פרופ' אריאל פורת "הגנת אשם תורם למפר חוזה -אימתי?, עיוני משפט (יח) תשנ"ד,103.