חשיבות יתרה נודעת לנסיבות עובר לעריכת הצוואה. בהקשר זה נודעת חשיבות, בין השאר, לנסיבות הקראת הצוואה בעדים למצווה, להיקף רכושו ביום עריכת הצוואה וליורשיו (עפ"י הצוואה ועפ"י דין) בעת עריכתה. חשוב לדעת אם המצווה עצמו ערך את הצוואה, או שזו הוכנה ע"י מישהו אחר, כגון עו"ד. חשוב לדעת את יחסי המשפחה והקרבה הנפשית שבין המנוח לבני משפחתו עובר לעריכת הצוואה. כל אלה הם חלק מהנסיבות בהן יש להתחשב בעת פירוש הצוואה.
ה"נסיבות" כוללות גם אירועים שלאחר עריכת הצוואה. אירועים אלה מסייעים, בהילוך לאחור, להבין את רצונו של המצווה בעת עריכת הצוואה. על כן, יש להתחשב, בין השאר, בעובדה שלאחר עריכת הצוואה חל שינוי במשפחת המנוח או בהיקף הרכוש שלו, בלי שצוואתו שונתה. כן יש להתחשב בהתבטאויות שונות של המצווה, שבהן עמד על הצוואה שערך ועל מהותה (פרשנות במשפט, שם, בעמ' 231-235).
10. וכעת, יש לעשות שימוש בכלי הפרשנות לעיל, בצוואה הנדונה בתיק זה גופא.
צוואה הדדית
אין מחלוקת כי הצוואה נשוא ענייננו, הינה צוואה הדדית.
צוואות הדדיות הן צוואות שערכו שניים (או יותר) כאשר ההוראות וההסדרים שקבע כל אחד מן המצווים נסמכים ומבוססים על ההוראות וההסדרים שקבע המצווה האחר בצוואתו, ולא היו נערכים בצורה שבה נערכו לולא ההסדרים הקבועים בצוואה האחרת (פרשנות במשפט, שם בעמ' 69). צוואות הדדיות הן בדרך כלל גם צוואות משותפות, בהיותן תוצאה של החלטה משותפת של המצווים באשר לתוכנן.
--- סוף עמוד 29 ---
ע"פ מאמרה של איילת בלכר פריגת, "עד שהמוות יפריד ביננו? על דוקטרינת הצוואות ההדדיות במשפט הישראלי", ספר מנשה שאוה (בעריכת אהרון ברק ודניאל פרידמן), תשס"ו 2006, בעמ' 497, הצוואה המשותפת ההדדית נקלטה במשפט הישראלי לפני חקיקת חוק הירושה אולם (עד נובמבר 2005, עם תיקון החוק לעניין זה וכפי שיפורט בהמשך, ט.ס) חוק הירושה עצמו לא קבע כל הסדר בעניינה של צורת צוואה זו. שתיקת המחוקק הובילה למחלוקת באשר ליחס המשפט הישראלי לצוואה ההדדית והציבה סימן שאלה על מעמדה המשפטי. ואכן, הוראות רבות בחוק הירושה נראות בלתי מתאימות לצורת צוואה זו ואינן מתיישבות עימה, ואי ההתאמה האמורה באה לידי ביטוי במישורים מספר. ראשית, רעיון הצוואה ההדדית, ובפרט הצוואה ההדדית המשותפת, נראה בלתי מתיישב עם הוראת סעיף 28 לחוק הירושה, שלפיה הצוואה היא מסמך אישי הנעשה על ידי המצווה עצמו. קושי נוסף מתעורר לנוכח הוראות חוק הירושה הדנות בהשפעה בלתי הוגנת ובבטלות הוראת צוואה המזכה את מי שנטל חלק בעריכתה של אותה צוואה. אולם, על פי ד"ר בלכר פריגת, קשיים אלה מתגמדים והינם משניים בחשיבותם לעומת הקושי העיקרי אשר היה הקושי הנוגע בשאלת יכולתו של כל אחד מהמצווים לחזור בו ולשנות הוראות בצוואתו באורח חד צדדי. הקושי בהתמודדות הדין הישראלי עם מצבים שבהם אחד המצווים חוזר בו מהתחייבותו ועורך צוואה אחרת נובע מהוראות סעיפים 8(א) ו-27 לחוק הירושה, המונעים לכאורה הטלת מגבלה על יכולתו של מצווה לשנות הוראות בצוואתו.