השופט ברק סבר באימרת אגב בהלכת מלמד נ' סולומון, כי "תוצאה זו [בדבר זכות החזרה] קשה היא" ...אולם בית המשפט העליון בפסיקה מאוחרת יותר הסתייג (ברוב דעות) מעמדה זו של השופט ברק... הנימוק העיקרי של פסק הדין (הכוונה היא לפרשת זמיר נ' גמליאל, ט.ס.) הוא שבני הזוג, אשר ערכו צוואות הדדיות לפני תיקון החוק, עשו כן על פי ההסדר שהיה קיים בעת עריכת הצוואה ההדדית, שלפיו ללא "הוראה אחרת" בצוואה – אין הגבלה על חופש הצוואה של בן הזוג השני. המצב המשפטי נהפך לאחר תיקון החוק, באופן שכיום על בני הזוג המבקשים לשחרר זה את זה ממגבלות תיקון 12 לחוק הירושה, הנטל לכתוב "הוראה אחרת" בצוואה הדדית. לפיכך, "אין מקום להטיל נטל דומה, ולמפרע, על מי שערכו צוואותיהם לפני התיקון"".
כלומר, פרופ' קורינאלי טוען כי חד משמעית אין להחיל את התיקון על צוואות הדדיות שנערכו לפניו. הוא מוסיף ואומר כי הגבלה על כוחו של מוריש לשנות את הצוואה נגדה את הפסיקה באותה עת (לעניין זה ר' פסקי הדין המפורטים בהערת שוליים מס' 67 בעמוד 206 בספרו של קורינאלי, לעיל: ע"א 576/72 שפיר נ' שפיר, פ"ד כז(2), 373 (1973), מפי השופט קיסטר; ע"א 598/73 רזניק נ' רזניק, פ"ד ל(1), 749 (1976); ע"א 290/78 וינשקר נ' אדלמן, פ"ד לד(1), 122 (1070); ע"א 510/90 כצנשטיין נ' סידרנסקי, פ"ד מה(2),
--- סוף עמוד 33 ---
221 (1991)). מכאן נראה כי לגישתו באותה מידה אין אף לקבל אפשרות משתמעת של הגבלה שכזו.
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מדבריה המפורשים של כב' השו' נאור, על "אינדיקציה פרשנית אחרת" מהם ניתן להסיק כי יש לבחון מלשון הצוואה ומהנסיבות החיצוניות לה האם המוריש התכוון להגבלה שכזו, אף אם לא נכתבה מפורשות.
אין מחלוקת כי בצוואת א. ז"ל אין הגבלה מפורשת על כוחה של א. לשנות מצוואתו, אולם לאור האמור נשאלת השאלה האם, באמצעות פרשנות, ניתן לקרוא לתוכה הגבלה משתמעת שכזו.
11. מן הכלל אל הפרט, לענייננו
בחינת לשון הצוואה: "וללא הגבלה", "הנכסים שיישארו בעזבוני"
הצדדים תולים יהבם על שני ביטויים המופיעים בצוואה. האחד הינו "וללא הגבלה", והשני הינו: "הנכסים שיישארו בעזבוני". על מנת להבין את הקשרם אצטט שוב את הסעיפים הרלוונטים צוואה:
"3. במקרה ומועד פטירתי יחול לפני פטירתה של אשתי הנני מצווה את כל רכושי מכל סוג שהוא וללא הגבלה, לאשתי היקרה א.".
וכן:
"4. . במקרה ומועד פטירתי יחול לאחר פטירת אשתי, רצוני האחרון הוא כי הנכסים שישארו בעזבוני יחולקו על פי עיקרון של שוויון, מבחינת ערכם, בין שלושת ילדי...".