לעניין אומד דעתה של א. על פי הצוואה ההדדית, נטען כי למרות סירובה של א. ליתן פרטים על אומד דעתה, מחשבותיה והסכמותיה עם א. ז"ל בעת וביחס לעריכת צוואתם המשותפת, -אומד דעתה הוכח במשפט ברמה הדרושה במשפט אזרחי, ואף למעלה ממנה. אומד דעתה היה של שוויון גמור בין הילדים והגבלה הדדית שלא להפר את עיקרון השוויון או לפעול בניגוד לו.
עוד נטען כי אין ספק כי א. חתמה על צוואה חדשה, כחודשיים לאחר מתן צו קיום צוואה לצוואתו של א. ז"ל. בהקשר זה מעלים התובעים את השאלה מדוע אותה צוואה נערכה ע"י עו"ד וינטרוב, ולא ע"י עו"ד עברון – עורך הדין שליווה את המשפחה שנים רבות, ואף ערך את הצוואה ההדדית. לעניין זה משערים התובעים כי א. חששה מלשתף את עו"ד עברון ז"ל בכוונותיה, כי ידעה שאת הפרת מחויבותה כלפי א. ז"ל ורמיסת רצונו, לא תוכל לעשות במשרדו של עו"ד עברון ז"ל.
בשלהי שנת 2005 א. העבירה כמעט את כל רכושה לר.. עריכת הצוואה החדשה בשנת 1996 והענקת המתנה בשנת 2005 הינם מעשים הקשורים זה לזה. אלה שני נדבכים של מעשה אחד – נישול נ. וי. מהרכוש המשפחתי. לטענת התובעים, א. בחרה להעביר את רכושה בפועל, לא משום שחששה ממיסוי כטענתה, אלא מכיוון שבאוגוסט 2005 נכנס לתוקף תיקון 12 לחוק הירושה, על פיו נוסף ס' 8א לחוק שעניינו צוואות הדדיות. התיקון לחוק עיגן את יסוד ההסתמכות של מצווה במסגרת צוואה הדדית, וגרם לאי ודאות אצל א. באשר לתוקף החוקי של צוואתה החדשה. ריקון הצוואה החדשה מכל תוכן, בדרך של
--- סוף עמוד 9 ---
העברת כמעט כל הרכוש המשפחתי לר., נועד להפחית את החשש שתוכנית הנישול תסוכל. לטענת התובעים אותה מניעות שהיתה כלפי א. בשנת 1996, מבחינת היקף וטיב הרכוש, קיימת גם בעת העברת הרכוש לר. בשנת 2005.
הטענה של א. כי כל מה שניתן לר. הוא רכוש שר. הרוויח אחרי שא. נפטר היא טענה מופרכת, ומגמדת את זכר פועלו של א. ז"ל. נטען כי מדובר ב"תזה" שנתפרה למידות של טענות התביעה בתיק זה, אולם היא מנוגדת לניסיון עסקי מקובל, להגיון בריא ולעובדות שהוכחו בפני ביהמ"ש. אמנם משנת 1990 נ. וי. אינם לוקחים חלק בניהול השוטף של חברת ר., אולם הדבר לא גרע מאומה מרצונו של א. ז"ל לתת זכויות ברכוש המשפחתי, תוך איזון מול שווי הזכויות של ר. בחברת ר.. בסופו של יום כל אחד אמור היה לקבל חלק שווה. קיים הבדל מהותי בין ניהול לבין בעלות. אין כל הכרח שתהיה חפיפה בין השניים. על כן הטענה כי מי שמנהל חברה זכאי לקבל בעלות מלאה על כל מניותיה ועל פירות החברה, היא חסרת שחר וחסרת הגיון.