פסק-דין
השופטת מ' נאור
1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיא ו' זילר) שניתן בתביעה על ליקויי בנייה, איחור במסירת דירות ועוד. במסגרת הערעור קובלים רוכשי הדירות גם על החלטת ביניים שחסמה (באופן חלקי) את דרכם לפיצוי על איחור במסירה מחמת התיישנות. הצדדים הופנו לגישור, שלצערנו לא עלה יפה.
2. שבעה רוכשים של דירות ונציגות הבית המשותף הגישו בשנת 1994 תביעה בגין ליקויי בנייה נגד ארבעת המשיבים (שיכונו להלן יחד לשם קיצור – המוכרת). בשנת 1982 נערכה עיסקת קומבינציה בין המערערת הראשונה, ד"ר עדה בר שירה,
--- סוף עמוד 3 ---
כבעלים במשותף עם אמה במקרקעין, לבין המוכרת. המוכרת התחייבה בהסכם למסור ארבע יחידות דיור למערערת הראשונה, וכן מכרה ארבע יחידות נוספות בשוק החופשי. הדירות הנוספות נמכרו למערערים 7-2 (משפחות אשל, קורמן ורוגוב). המוכרת טענה שתביעת הרוכשים התיישנה. המוכרת הגישה מצדה תביעה שכנגד נגד שלוש המשפחות הנזכרות בגין יתרות חוב, שלטענתה לא סולקו. התביעה שכנגד בגין יתרת החוב הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים מהמועד שבו היו החובות אמורים להיות משולמים. במסגרת כתב-תשובה העלו המערערים טענה שהתביעה שכנגד התיישנה, ולחלופין העלו טענות קיזוז שונות.
ההחלטה בשאלת ההתיישנות
3. בהחלטה מיום 11.1.1996 דן בית-המשפט בטענות התיישנות שהעלו הצדדים זה כנגד זה. נדחתה טענתה של המוכרת שלפיה התיישנה התביעה בגין ליקויי הבנייה. על כך אין ערעור בפנינו. נדחתה גם טענתם של התובעים-הרוכשים שלפיה התיישנה התביעה שכנגד בגין אי-תשלום חובות. טענת ההתיישנות נגד התביעה שכנגד נדחתה לאור הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, המורה לאמור:
"תביעה שכנגד וקיזוז
4. בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות".
תביעת משפחת אשל נסבה, בין השאר, על איחור במסירה. משפחת אשל קיבלה את החזקה בדירה ביום 26.9.1987. הדירה הייתה צריכה להימסר ביום 21.12.1986. התביעה הוגשה ביום 9.8.1994, ותקופת שבע השנים חלפה ביום 31.12.1993. בית-המשפט קבע כי תביעה לפיצוי בשל איחור במסירה קמה עם הפרת ההתחייבות למסירת החזקה. תביעה לפיצוי בשל איחור במסירה המתייחסת לתקופה הקודמת לשבע שנים מיום הגשת התביעה מתיישנת. לעומת זאת תביעה לפיצוי המתייחסת לתקופה הנכללת בשבע השנים האמורות לא התיישנה. על-כן מחק בית-המשפט את תביעת הפיצוי בגין איחור במסירה לגבי התקופה שקדמה ליום 8.8.1987. נותרה בעינה תביעתה של משפחת אשל לפיצוי בגין 42 ימי איחור במסירה שבתוך תקופת ההתיישנות. בערעור שלפנינו נטען כי משקבע בית-המשפט שהתביעה שכנגד של המוכרת "ניעורה מתרדמת