--- סוף עמוד 4 ---
התיישנות העילה", כאמור בסעיף 4 לחוק ההתיישנות, היה מקום "להעיר מתרדמתן" גם את טענות התובעים כולם בעניין האיחור במסירה גם בתקופה שמעבר לתקופת ההתיישנות.
הטענה האמורה מועלית לא רק בשם משפחת אשל, אלא גם בשם משפחות רוגוב וקורמן, אשר לא הגישו תביעה בקשר לאיחור במסירה. לטענת בא-כוחם, תביעה כזו לא הוגשה מלכתחילה, משום שחלף מניין הימים להגשתה בהתאם להוראות חוק ההתיישנות. המשפחות הנזכרות טוענות כי עומדת להן טענת קיזוז שבית-המשפט התעלם ממנה לאור הכשרת זכות התביעה שכנגד בעילה שהתיישנה אך "נעורה מתרדמתה" מכוח סעיף 4 לחוק ההתיישנות.
השאלות שהועמדו במחלוקת בערכאה הראשונה
4. לאחר סיום הדיון בטענות ההתיישנות מינה בית-המשפט כמומחה מוסכם את המהנדס סילביו ארבל-הופמן. באי-כוח הצדדים נתנו בהסכמה בידי המומחה סמכויות נרחבות, וכך נרשם מפיהם בישיבת קדם-המשפט מיום 12.5.1996:
"ב"כ הצדדים: מוסכם כי המהנדס סילביו הופמן ימונה מטעם בית המשפט, על-מנת שלאחר ביקור במקום, עיון בכל המסמכים שייראו לו נחוצים וכן עיון בכל המסמכים שמי מהצדדים יפנה אותו אליהם, ולאחר שמיעת טענות הצדדים וראיותיהם, וכלל זה טענות וראיות מפי מומחה, לאחר כל אלו יקבע המומחה אם ואיזה מהליקויים הנטענים בתביעה מקורם בחבות של הנתבעים הנובעת מעבודה לקויה, חומרים גרועים או תכנון גרוע.
תשומת לב המומחה מוסבת לעובדה שחלוף השנים מאז נמסרה החזקה בדירות לתובעים מעלה אפשרות שליקויים, אפילו קיימים היום, אינם נובעים מאחריות הנתבעים, והמומחה מתבקש לבחון את הליקויים גם מנקודת מבט זו.
לצד כל ליקוי יציין המומחה אם הוא ניתן לתיקון אם לאו. אם הוא ניתן לתיקון תצוין עלות תיקונו, ואם אינו ניתן לתיקון תצוין ירידת הערך שיש, אם יש, בגינו.
מינוי המומחה לא יתפרש כוויתור של צד מהצדדים על טענות מניעות, וממצאים יחייבו את הצדדים, בכפוף לזכות חקירתו, אם יבקש זאת צד. במימון ביניים של הוצאות המומחה ישאו מחצה במחצה.
--- סוף עמוד 5 ---
נבקש ליתן תוקף של החלטה" (ההדגשות שלי – מ' נ').
5. להסכמה האמורה ניתן תוקף של החלטה, והמומחה הגיש חוות-דעת. כבר כאן יצוין כי המומחה, שאיננו שמאי, לא ציין בחוות-דעתו ירידת ערך. בתשובה לשאלות הבהרה שמסר לבא-כוח התובעים ציין כי ככל שהדבר יידרש, בכוונתו להתייעץ עם שמאי מקרקעין מוסמך. בסיכומי בא-כוח התובעים בערכאה הראשונה התבקש בית-המשפט ליתן פסק-דין חלקי בנוגע לליקויים ולהורות למומחה להתייחס לשאלת ירידת הערך. בפסק-דינה של הערכאה הראשונה אין התייחסות לשאלת ירידת הערך, וגם על כך קובלים המערערים בערעורם.