20. יודגש: סוגייה זו עלתה, מטבע הדברים, ביוזמת בית המשפט, בבחינת שיקול הקשור באינטרס הציבורי אגב בירור הבקשה לסעדים זמניים, כמו גם הידרשות להתנהלות שתקינותה נחזית לכאורה מסופקת עד מאד, ובית המשפט מנוע מלהחריש כאשר בעלי הדין מביאים אותה לפניו. מובן שבנסיבות לא נתאפשר, ולא היה כל צורך, שבעלי הדין ימסרו עמדה סדורה ומפורטת בשאלה מה עשו והאם דבק רבב בהתנהלותם. בירורים נוספים אינם אמורים להיערך בידי בית משפט זה, והדברים יועברו למנהל בתי המשפט להמשך הטיפול. אולם לצורך הבקשה לסעדים זמניים יש לקבוע שהתנהלות זו לכאורה – אף שהצדדים שניהם שותפים לה כאחד – היא כזו שמקשה על מי מהם המתייצב בבית המשפט ועותר לקבלת סעד מן היושר, יהא אשר יהא.
21. יוער עוד שטענת המבקשים צורמת במיוחד שעה שהם מלינים על כך שהמשיבים פועלים עתה עם אחרים, על מנת שהם ישמשו אך כחזית עבור המשיבים בהתחרותם במבקשים (או כהגדרת המבקשים: "סיפור כיסוי, לא רשום ולא חוקי" – ס' 8 לתגובה לתשובה). המשיבים, כך מטעימים המבקשים, מספקים את ה"פלטפורמה" הנדרשת לסוכני ביטוח מתחרים, וכך מצליחים ליהנות מפירות המיזם המשותף שלהם עם סוכני הביטוח האמורים מקום שבו לפי דין היו מנועים המשיבים מליהנות מפירות אלה, נוכח הסכם אי-התחרות. אין אלא להקשות אפוא: במה שונה מהותית התנהלותו של כהן (לכאורה) שעליה מלין גלברסון, מן ההתנהלות שאפיינה את שני הצדדים גם יחד בענייני מכרז הביטוח הלאומי? כיצד ניתן לתאר בנחת אותה העמדה של אחר "בחזית המכרז", על דעת גלברסון וכהן גם יחד, אך להלין ולעתור לסעד מן היושר בקשר עם העמדה של אחר בחזית הפעילות של כהן? למבקשת הפתרונים, ועד שיימצאו – סעד זמני לא יינתן לה.
.תוצאת האמור: הבקשה לסעדים זמניים נדחית. כיוון שקשה עד מאד להתרשם מהתנהלות שני הצדדים גם יחד, הרי שאין צו להוצאות.
23.אשר לסוגיית "נשף המסיכות" המכרזי, לכאורה: כאמור, לא כאן המקום לבדוק ולהכריע, גם אם יש לעניין נגיעה להכרעה בבקשה לסעד הזמני. ממילא, דומה, הרי שמזמין המכרז הוא הגורם המרכזי שאמור לתת דעתו לכך שזוכה במכרז לא גויס למכרז אלא כיוון שהוא עומד בתנאי הסף, בעוד שמאחוריו עומדת חברה אחרת אשר חפצה לספק את השירותים אך מנועה הייתה – כך עולה לכאורה מהצהרתם הפורמלית של המבקשים. ודוק: איני נוטע מסמרות אלא מציין קשיים, ואם בפי הצדדים הסברים, ישמיעו במקומות המתאימים. הערתי כבר במהלך הדיון היום כי בדעתי להפנות את הדברים למנהל בתי המשפט להמשך הטיפול והניתוב, אפשרתי לצדדים להתייחס, והתייחסות של ממש לא באה. מכאן שהמזכירות מתבקשת להעביר החלטתי זו לכב' מנהל בתי המשפט. זאת, בזיקה לאותו "נשף מסיכות" מכרזי, כמפורט בפסקאות 20-16 שלעיל. מובן שמנהל בתי המשפט הנכבד יחליט כחוכמתו אם וכיצד לפעול, בין אם בדרך של העברת החלטתי למוסד לביטוח לאומי על מנת שהלה יערוך את הבירורים הנדרשים ויטפל כהבנתו, ובין אם בכל דרך אחרת שימצא לנכון.