"דיני המכרזים בנויים על תחרות תוך שוויון בין משתתפים, המציגים הצעתם בתום-לב, ביושר ובהגינות. השוויון – ביטויו, בין היתר, בכך שכל אחד נדרש לקיים אותם תנאים, וכי אין מוותרים לגבי האחד על מה שדורשים מן האחר.
מי שיודע, כי אינו בין הזכאים להשתתף במכרז, מאחר שאינו מקיים תנאי המכרז, ומחפש לעצמו איש-קש כדי ליצור מצג של קיום התנאים... אינו פועל בתום-לב ובהגינות. הוא אינו יכול, על-כן, לבוא ולבקש סעד מבית המשפט הגבוה לצדק. בוודאי אינו יכול לבקש תרופתו כאן בשל כך ששותפו למצג האמור (המשיבה השנייה) אינו מקיים התחייבותו לפי ההסכם האמור, שצריך היה לקדם את המטרה של איגוף תנאי המכרז, ומתקשר עם המשיב השלישי." (בג"ץ 358/87 ג.א.י. בנין פיתוח והשקעות בע"מ נ' עיריית ירושלים, פ"ד מב(3) 406, 412 (1987)).
ולא רק עקרון השוויון: כפי שביאר בית המשפט העליון, המדובר בהסדר החותר תחת כל עקרונות היסוד של דיני המכרזים כולם: עקרון השוויון כאמור, בפרט מול מתחרים בכוח; עקרון היעילות, שעה שהמבצע בפועל אינו עומד בתנאי הסף, הנועד למקסם את הסיכוי לביצוע הפרויקט כנדרש; ועקרון ההגינות וטוהר המידות (ע"א 4522/07 וורצלמן נ' בי-עזר (23.8.12) והאסמכתאות שם). באותו עניין ביקר בית המשפט העליון קיומו של "כשל מובנה עמוק" בהתייצבות המערערים שם בציפייה לקבל כספים בזיקה לעסקה "שהם מתהדרים בה ללא שמץ של ביקורת עצמית" (שם, בפסקה 16), ואפשר שהדברים יימצאו יפים לענייננו.
19. ביאר ב"כ המבקשים: איש לא ניסה לתעתע במל"ל. תשאל השאלה: מדוע אפוא פעלו החברות שבשליטת הצדדים בדרך שפעלו? טען עוד: איש לא ניסה להעמיד בחזית חברה שאינה זו שמבצעת את המכרז בפועל, אלא זברה היא הנותנת את השירותים בפועל (עמ' 4, ש' 25). אם כך: כיצד יש לקרוא את טענת המבקשים שלפיה "סוכם כי 'זברה' תהיה זו שתעמיד בחזית המכרז של המל"ל"? ומדוע הסכימו הצדדים על כי כל הרווחים כולם יועברו לדרך הלב? ומה פשרו של הסכם דרך הלב-זברה (נספח 4 לבקשה), מתקופת הגשת ההצעה במכרז, שבו מצוין במפורש כי "דרך הלב מעוניינת להשתתף במכרז" בעוד שזברה אמונה על מילוי טופסי המכרז והגשתם למל"ל, ודרך הלב מצדה, בניסוח עמום, "תתרום לחברה מהידע והניסיון המצטבר שלה בתחום", ותזכה בכל הרווחים מן הפרויקט? הסברים לא באו עד הנה. אין גם אלא להניח שכמקובל בכל מכרז של רשות ציבורית וודאי המל"ל, קיימת ההתחייבות הסטנדרטית שלפיה הספק מנוע מלהסב את ביצוע השירותים המכרזיים לאחר בלא אישור מפורש של המזמין; בעוד שכאן לכאורה השירותים ניתנים כולם, או למצער חלקם, בידי דרך הלב, שעה שזברה היא אך "זו שתעמוד בחזית המכרז" כיוון שהיא, ולא דרך הלב, מילאה את תנאי הסף של המכרז (ס' 14 לבקשה). טענה שהמל"ל מודע לכל האמור ונתן את ברכת הדרך – לא באה. וכך, מתברר, זברה ממשיכה גם כיום בהענקת שירותים למל"ל, בתחום הרגיש של שירותים למוגבלי ניידות, מכוחו של מכרז, ולכאורה לא היא הנותנת את השירותים. לכאורה, לא בכדי חולקים גלברסון (שאין לו כל זיקה לזברה) וכהן ברווחים מן הפרויקט גם כיום, וזאת מכוחו של הסכם ההיפרדות שבין הצדדים – שעל אכיפתו עומדים המבקשים – שלפיו הצדדים הסכימו שלגבי מכרז הביטוח הלאומי, ימשיכו הצדדים לפעול בהתאם להסכם הקיים שביניהם (ס' 16 לבקשה).