30. והערה אחרונה: במהלך הדיון בערעור התייחס בא כוח המשיבים לקשיים כלכליים בהם מצויה חברת מיארה, שבגינם טרם שילמה למערערים את המגיע להם על פי פסק דינו של בית הדין האזורי. לפי דבריו, מדובר בקשיים אליהם נקלעה החברה לאחר הפסקת ההתקשרות עם חברת שופרסל, משמע לאחר תום העסקתם של המערערים. כמו כן ציין, כי שותפו לחברה מר חיים מיארה משך כספים שלא כדין מפוליסת הביטוח של החברה, ממנה התכוונה החברה לשלם את חיוביה על פי פסק הדין. אין מדובר איפוא במצב דברים בו חברת מיארה המשיכה להעסיק את המערערים בהיותה במצב כלכלי קשה, תוך שהיא לוקחת על עצמה סיכון בלתי סביר בהמשך העסקתם (ראו פרשת זוננשיין), באופן המבסס עילה להרמת מסך ההתאגדות. ככל שאכן יש ממש בטענות החברה בדבר מצבה הכלכלי הקשה, מדובר במצב דברים שאירע לאחר תום תקופת ההעסקה, ואין לו רלוונטיות כעילה להרמת המסך, ומכל מקום למערערים אף אין טענה להרמת המסך מן הטעם הזה.
31. סיכומם של דברים לחלק זה: אכן, המערערים הועסקו על ידי חברת מיארה תוך קיפוח ממשי בזכויותיהם הסוציאליות, מבלי שניתנה להם הודעה על תנאי עבודתם, כשבמרבית התקופה לא ניתנו בידם תלושי שכר. הגם שאופן העסקתם מעלה "תמונה מדאיגה" (ראו לעיל בפרשת טוקו שף) אין המערערים מצביעים על עילה להרמת המסך כנגד מר עמרם, שהוא בעלים של החברה יחד עם אחיו חיים מיארה. אשר על כן לא מצאנו מקום לקבל את ערעור המערערים ולהורות על הרמת המסך וחיובו של מר מיארה בחובות החברה.
עם זאת, ואף שהתביעה נגד מר עמרם נדחתה, אנו סבורים שלא היה מקום לחייב את המערערים בתשלום הוצאות משפט לזכותו. זאת, נוכח מעורבותו הפעילה כבעלים ומנהל בחברה בהתנהלותה של החברה כלפי המערערים, תוך פגיעה בזכויותיהם מכוח משפט העבודה המגן. אשר על כן, ואף שהתביעה נגדו נדחתה, אנו מבטלים את קביעת בית הדין האזורי שחייב כל אחד מהם בתשלום 500 ש"ח הוצאות משפט לזכותו של מר עמרם.
הערעור בעניין ההוצאות
32. המערערים טוענים כנגד סכום ההוצאות הנמוך שבו חויבה החברה, בסך של 1,000 ש"ח בלבד לכל אחד מהם. כאמור, בית הדין האזורי הסתמך בפסיקתו על אירוע שארע במהלך שמיעת ההוכחות, בו החוקר מר אללישוילי ציין לפני בית הדין האזורי כי בהיותם מחוץ לאולם בית הדין תיאמו המערערים גרסאותיהם. לעניין זה מצאנו, כי המערערים צודקים בטענתם כי לא היה מקום להקטין את סכום ההוצאות מן הטעם האמור. בקשר לכך נציין, כי אין בפרוטוקול ביטוי לבירור שערך בית הדין האזורי עם המערערים לעניין זה, ובית הדין אף ציין בפסק דינו כי "לא מצאנו במה או כי היה תיאום כלשהו בגרסאות העדים או להשפעה כלשהי של "תדרוך" כאמור, לכאורה. עם זאת, מוצאים אנו לציין כי התנהלות כאמור, שלא נסתרה ומשהטענה לא הוכחשה, היא פסולה וחמורה וניתן לכך ביטוי במסגרת פסיקת ההוצאות" (ע' 25 פסקה 3ב. ההדגשה שלי, ר.ר). משלא הוברר כי אכן היה תיאום גרסאות כנטען, דומה כי לא היה מקום "לבוא חשבון" עם המערערים ולהקטין את סכום ההוצאות שנפסק לזכותם.
מכל מקום ערעור המערערים נדחה, ובגין כך, מן הדין היה לחייבם בהוצאות המשיבים בערעור. בשים לב לכלל האמור החלטנו מחד, שלא להורות על הגדלת סכום ההוצאות שפסק בית הדין האזורי לזכות המערערים, ומאידך, לא ליתן צו להוצאות לחובתם בערעור.