24. עיון בטענות שבערעור מעלה כי טענת המערערים כנגד פסיקת בית הדין האזורי מתמקדת בפסיקתו של בית הדין בהיבט של הרמת המסך בלבד, ואין למערערים טענה בדבר יריבות אישית עם מר עמרם במובן של היותו מעסיקם באופן אישי, במנותק מן החברה (ראו לעיל ציטוטים מהודעת הערעור ומן הסיכומים בערעור). כך גם הדגישה באת כוחם בדיון שהתקיים לפנינו בערעור כי: "אם החברה לא העסיקה אותו מי העסיק אותו. הוא עבד בשוק. לטענתי הנתונים עולים כדי הרמת מסך" (ע' 3 ש' 1). ובהמשך: "כשבעל חברה עושה בחברה מה שהוא רוצה, שנה וחצי מעסיק באמצעות הרוח, ואחרי שנה וחצי לוקח אותם תחת חסות של חברה אלמונית. אני חושבת שזה שימוש לרעה בתאגיד וזה עילה להרמת מסך" (ע' 3 ש' 18, וראו הטיעונים בשלמותם בפרוטוקול).
הנה כי כן, בהיעדר טענה למערערים בדבר יריבות אישית עם מר עמרם כמעסיקם הישיר, במנותק מהחברה, והטענה היא לאחריות מכוח עילת הרמת המסך, נבחן אם אכן הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית מספקת המבססת עילה להרמת המסך. לפני כן נעמוד בקצרה על התשתית הנורמטיבית הרלוונטית, ועל עיקרים מפסיקה מנחה בנושא.
הרמת מסך ההתאגדות
המסגרת הנורמטיבית
25. הכלל בדבר הנסיבות בהן רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות ולייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, מעוגן בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, כפי שתוקנה במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות, תשס"ה-2005. וזו לשון ההוראה:
"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)."