דיון והכרעה
21. לאחר שעיינו בפסק דינו של בית הדין האזורי, בטענות הצדדים שבערעור, ובכלל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי המערערים לא הניחו לפני בית הדין האזורי תשתית שיש בה כדי לבסס עילה להרמת מסך, כך שהמשיב מר עמרם יחויב אישית בחובות חברת מיארה, ועל כן דין הערעור בחלק זה שלו להידחות. אשר לערעור על סכום ההוצאות, נחה דעתנו כי יש הצדקה בנסיבות המקרה להתערב בשיעור ההוצאות כפי שקבע בית הדין האזורי. להלן נדון ראשית בנימוק הערעור המרכזי שעניינו הרמת מסך ההתאגדות, באופן שמר עמרם יחויב בחובות חברת מיארה, היא המשיבה 1.
חיובו של מר עמרם
22. בית הדין האזורי ראה את חברת מיארה כמעסיקה ישירה ב"תקופה המוקדמת" משלא הוכחה לפניו מעורבות של חברת מרגו בהתייחס לתקופה שלפני 1.9.12. כמו כן, בית הדין מצא את חברת מיארה אחראית לזכויות המערערים הנובעות מהעסקתם גם בהתייחס לתקופה שלאחר 1.9.12, מכוח היותה מזמינה ו"משתמשת" בשירותי העובדים, באמצעות חברת מרגו, וגם, משלא מצא הבדל בין התקופות השונות מבחינת דרך העסקת העובדים. מכאן חיובה של חברת מיארה בכל החיובים הקשורים בהעסקת העובדים על פני כל תקופת ההעסקה, לרבות התקופה בה הייתה לחברת מרגו מעורבות בהעסקתם. בכך למעשה קיבל בית הדין האזורי את טענות העובדים בתביעותיהם, בדבר היותה של חברת מיארה מעסיקתם על פני כל תקופת עבודתם, תוך שדחה מכל וכל את טענות חברת מיארה כי מעולם לא העסיקה את העובדים.
23. בבואו לבחון את אחריותו האישית של מר עמרם, שהוא בעלים ומנהל של חברת מיארה, בחן בית הדין את שאלת האחריות משני היבטים אפשריים. היבט אחד הוא היבט "היריבות האישית" מכוח העסקה ישירה על ידי מר עמרם עצמו, במנותק מן החברה שבבעלותו, וההיבט השני הוא היבט של הרמת מסך, משמע, החברה היא המעסיקה ובחינת החיוב האישי היא מכוח הלכות הרמת מסך. בסקירתנו את פסק הדין של בית הדין האזורי עמדנו על כך שמסקנת בית הדין האזורי הייתה כי אין לחייב את מר עמרם באופן אישי, וזאת משני ההיבטים האמורים. בית הדין קבע כי לא הוכחה יריבות אישית והעסקה ישירה של המערערים על ידי מר עמרם עצמו, וכי פעל מולם בכובעו כבעלים ומנהל החברה. לעניין הרמת המסך קבע בית הדין כי לא התקיימו העילות לכך. בקשר לאחריות האישית מכוח עילת הרמת המסך קבע בית הדין כי לא הוכח שמר עמרם פעל בחוסר תום לב או במטרה להתחמק מתשלום זכויותיהם של התובעים, כי לא הוכחו הונאה ושימוש לרעה במסך ההתאגדות וכי ובהפרת זכויותיהם כשלעצמה אין די כדי לבסס הרמת המסך.